64 / 68
ינואר 5102
פסיכולוגים רבים מתמודדים פעם אחר פעם
עם מצבים שבהם יש צורך לאבחן קטין אבחון
פסיכולוגי או לתת לו טיפול, ולא ניתן מעשית
לקבל את הסכמת שני הוריו.
החוקמחייב את המטפלים בקטינים לקבל את
הסכמת הוריהם לטיפול הפסיכולוגי. מאחורי
החוק עומד עיקרון חברתי ומוסרי המגלם
את האחריות ההורית של ההורים לגורל
ילדיהם. האחריות ההורית יש עמה זכות, והיא
להחליט איזה טיפול רפואי ופסיכולוגי יקבל
הילד. טיפול פסיכולוגי בקטין ללא הסכמת
שני הוריו שהם האפוטרופוסים החוקיים שלו
יוצר מצב שבו ניתן טיפול ללא רשות וללא
סמכות. מצב זה אינו ראוי ואינו רצוי ומעמיד
את הפסיכולוג במצב לא הוגן שבו חשוף הוא
לתביעות ולטענות נגדו.
הזכות ההורית להסכמה
לאבחון פסיכולוגי
בשנים שבהן אני מלווה פסיכולוגים כיועץ
משפטי רואה אני יותר ויותר מקרים שבהם
היה מוצדק לדעתי לאבחן קטין או לטפל
בו גם מבלי לקבל מראש את הסכמת שני
הוריו. ישנם קשיים רבים כאשר אחד ההורים
מנתק קשר, ולמשל שוהה בחו”ל. אין לדעת
מה עמדתו, ונשאלת אפילו השאלה אם לא
בעצם ניתוק הקשר התנער לא רק מאחריותו
אלא גם מסמכותו. מצבים אחרים, מסובכים
יותר, הם מחלוקות בין ההורים וסכסוכים
ביניהם, שיש להם משמעות רגשית עמוקה.
הפסיכולוג יכול להבין כי ברקע יש גם
עימות משפטי על זכויות בין הורים, כמו זכות
המשמורת, חובת תשלום מזונות וסכסוכים
משפטיים אחרים. אם אין מצב חוקי ומשפטי
הקובע מתי ניתן לתת טיפול לילד, הפסיכולוג
עלול למצוא את עצמו אישית בלבו של
סכסוך לא לו.
הזכות ההורית לעומת זכויות הילד
נראה לי כי במצבים אלה לא ניתן משקל
ומעמד מספיק לעיקרון חשוב לא פחות,
ולדעתי אף יותר, והוא עקרון טובת הילד.
נראה כי יש לתת מענה ופתרון לבעיות
לא קלות בתחום זה כדי שהילד עצמו לא
יהיה קורבן ולא יסבול מחוסר טיפול וחוסר
אבחון. ישנם כלים משפטיים של פנייה
לבית המשפט או לפקיד הסעד והשירות
הסוציאלי. כלים אלה לא פעם אינם זמינים,
וקשים ליישום מעשי. הם גם מביכים את
הילד ומרתיעים אותו, וכך מגיעים לעתים
עד כדי חוסר אבחון בכלל. עסקנו במקרים
אלו בעבר, במאמר שכותרתו “מי מוסמך
להחליט על טיפול פסיכולוגי לקטין? על פי
מה?” (פסיכואקטואליה, אוקטובר 3102), ואין
זו הכוונה ברשימה זו. הכוונה הפעם למקד
תשומת הלב בצורך בקיום כלים נוספים
המיועדים למצבים פסיכולוגיים בעייתיים.
מצב לא פשוט הוא כאשר הקטין עצמו
מסרב לכל אבחון פסיכולוגי מעצם החשש כי
לצורך קבלת הסכמה ייוודעו דברים להוריו.
יש להתמודד עם בעיות שבהן הקטין עצמו
מתנה נכונותו לאבחון ולשיחה עם פסיכולוג
בהבטחה שהדברים אשר יתגלו לפסיכולוג
יישמרו ביניהם בסוד.
שיתוף הילד
אין זה מתאים תמיד לראות בקטין כמי שלא
עמד על דעתו וכמי שאין לו תובנות מספיקות.
לא פעם ניתן להבין את חששו ואפילו לראות
אותו כמוצדק. עצם הצורך לפנות ולקבל את
הסכמת שני ההורים, או עצם הצורך לפנות
לבית המשפט או לשירות הסוציאלי, מרתיע
אותו וחוסם את העולם הפסיכולוגי מלסייע
לו במצוקותיו. לא מגיעים אפילו לעצם
היכולת לאבחן או לשכנע את הקטין באופן
פרקטי, שכן נדרשת הסכמה מדעת מראש
לאבחון או לייעוץ לאבחן מצבים אלה על
ידי פסיכולוג. הילדים לעתים מציבים מראש
תנאים בקשר לטיפול. יש להבין כי בדורנו,
קטינים הם לא פעם דעתנים, חשופים למידע
באינטרנט, ומצפים למידה של אוטונומיה.
ציפייה זו נראית לי טבעית ומובנת בעיקר
במצבים שבהם התחושה היא שהילד לא
מקבל סיוע והגנה.
הצעת חוק
משרד הבריאות ומשרד המשפטים עסקו
בבעיות טיפול רפואי בקטין ללא קבלת
הסכמת הוריו. ועדות ציבוריות ומקצועיות ישבו
על המדוכה במשך שנים. הם התמקדו בבעיות
מורכבות וסבוכות של טיפול רפואי במצבים
קשים. ועם זאת, לפי חוק זכויות החולה, טיפול
רפואי כולל גם אבחון וטיפול פסיכולוגי, ומכאן
הצורך לקבל הסכמה מדעת מראש לצורך
אבחון פסיכולוגי.
אגב כך, התייחסו על כן גם לטיפול
ולאבחון נפשי של קטינים. לעניות דעתי,
לא במידה מספקת. האנלוגיה לתחום
הרפואי מסיטה במקצת את תשומת
הלב מייחוד הנושא הפסיכולוגי. מכל
מקום, הדברים נתגבשו לידי תזכיר שהיה
להצעת חוק. הובילה את הצעת החוק
ח”כ קארין אלהרר על יסוד החומר של
הוועדות הציבוריות. ראויה היא להוקרה
ולהערכה על כך. הצעת החוק נוסחה
תוך התייעצות עם המועצה הלאומית
לפדיאטרייה והמועצה לשלום הילד.
ביסודה של הצעת החוק הכרה רחבה יותר
בזכות הילד. משקפת היא הבנה כי יש מקום
לשיתוף הקטין בהחלטות לגביו. נצטרפו
לכך גם ההבנה כי יש קטינים הבשלים
לקבל החלטה גם ללא הסכמת הוריהם,
בשלים בגילם או בשלים מבחינה שכלית
ורגשית. אביא כאן את עיקריה. קצרה
היריעה במסגרת זו ולכן אתעלם מהנושאים
הרפואיים שהם עיקר הצעת החוק, ונתרכז
בנושא הטיפול הפסיכולוגי.
הכרה בזכותו של “קטין בשל”
לתת הסכמה
הצעת החוק מבקשת להכיר בזכויותיו
של “קטין בשל”. קטין לפי חוק הכשרות
המשפטית והאפוטרופסות הוא עד גיל 81.
לפי הצעת החוק יש להכיר ב”בשלות” שהיא
מסוגלות של הקטין להבין את מצבו הרפואי
ואת הטיפול המוצע לו, את המשמעות של
קבלת החלטה רפואית ללא אישור נציג בגיר,
ומסוגלות לקיים הנחיות רפואיות. “נציג”, לפי
תפיסת הצעת החוק, הוא ההורים או מי
שהוסמך לאפוטרופוס.
ומיהו קטין “בשל”? בעניין זה הוצגו שתי
קטגוריות:
קטין שמלאו לו שש עשרה שנה, אלא
•
אם המטפל בו סבור כי הוא אינו עונה
להגדרת בשלות.
קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנה,
•
והמטפל בו סבור כי הוא עונה להגדרת
בשלות.
טיפול פסיכולוגי בקטין
ללא הסכמת הוריו
הפינה
המשפטית
*
עו”ד ברוך אברהמי
*עו”ד ברוך אברהמי, היועץ המשפטי להפ”י.
- 64 -