35 / 60
לזכרהשל ד”ר יוכי בן-נון ז”ל
35
יוכי,
לפני כעשרים שנה לערך נשלחתי מטעם האוניברסיטה
להתחיל את דרכי המקצועית בביה”ח מאיר. נאמר לי ששם
עלי לפגוש את הפסיכולוגית האחראית, ד”ר בן נון שמה. לא
יכולתי לדעת שאותה הכשרה מקצועית עתידה לייסד עבורי
חברות אמיצה והדוקה מאין כמוה. עכשיו ממרום השנים,
ועדין כשהזיכרונות טריים והנוסטלגיה עדין אינה מייפה
זכרונת, אני יודעת להגיד שזו מערכת יחסים מהסוג שאדם
זוכה לה פעמים ספורות בחיים. זו מערכת יחסים שהתחילה
את דרכה באופן לא צפוי כמערכת יחסים מקצועית. יוכי היית
לי למורה, מנחה והנחלת לי ולרבים אחרים מורשת מקצועית.
לימדת אותי לחשוב, לקרוא, לחתור לדעת, להנות מדיון
מעמיק, להיות ביקורתית ואנושית.
אך גם לא אשכח, לצד כל אלו לימדת אותי מנימוסיך
המקצועיים הטובים, וכך הבהרת לי את עמדתך שלא יאה
לנעול סנדלים ולבוא בבהנות חשופים לפני אנשים. גם כאשר
נזקקת להעיר או לתת דבר ביקורת, תמיד ריככת את זה
בנימה אחרת, אנושית, שומרת, שאפשרה כל כך להקשיב
לדבריך, להפנים וללמוד.
למרות מידותך הזעירות, צנימות גופך, וצניעותיך, לא היה
לאיש עוררין על סגולותיך הבולטות: אשת שיחה שנונה,
בעלת חוכמה, חדות , ידענות, ובהירות.
עם הזמן למדתי שכללי המשחק הנם שאת אינך רק מנחה,
אינך רק מנהלת עם מרות וסמכות מקצועית, כי אם אישה
רחבת לב עם הרבה מקום וחמלה לבריות. למדתי שאוכל
לבוא לפתחך לא רק בשאלה שבתחום המקצוע, אלא גם
כאשר התחוללה בי סערה או כשהייתי במצוקה. עמדתי
מולך לא פעם עם שטף דמעות חנוקות, ואת תמיד, אבל
תמיד, הקשבת, לקחת לליבך, וסייעת, גם אם הדבר היה כרוך
במאמץ מצדך. אישיותך פתחה לפני את הדלתות ופינתה לי
מקום כנה בליבך.
החברות התבססה והלכה עוד יותר ויותר בשנים האחרונות.
הכנסת אותי למשפחה שלך ונכנסת למשפחה שלי. היינו
הוגות בנושאים של דת, פילוסופיה, פסיכולוגיה, פוליטיקה,
ספרות יפה וספרות מקצועית, אימהות, זוגיות ילדים, אכזבות
שאיפות ועוד ועוד... כי כך היית מאז ומעולם, חובקת ידע
ותחומים.
התוודעתי לכל שלל הפעילויות שאפיינו את יומך לאחר
הפרישה. בראש ובראשונה היית אם לשני ילדיך, וסבתא
ליואב. זה מילא את חייך ברגעים בלתי נשכחים, רגעים
של התרוממויות נפש זעירות. לצד זאת, המשכת להדריך
ולהנחות פסיכולוגים. שימשת כעורכת של עיתון מקצועי,
היית פעילה בהסתדרות הפסיכולוגים, והתנדבת במשען
למענם של קשישים. אפרופו הקשיים, אני נזכרת כיצד אמרת
לי עד כמה עשייה זו ממלאת אותך התרוממת רוח, מסבה לך
סיפוק והנאה. זה כל כך “יוכי” מצדך להרגיש כך. זה מסכם
הווית חיים שלמים, התמלאות הרוח שהתמלאת מהנתינה
לאחרים.
אני עמדתי משתאה מול כל עשייתך. במיוחד שידעתי שבכל
אותה עת את נאבקת עם מחלתך. אך את בדרכך הייחודית
לא נתת למחלה להכריע. אופייך החזק לא נתן לה להסיט
אותך ממסלולך. גם בתקופה שהחולי תבע שינוי בהופעתך,
בכוחתיך, לא ויתרת, ולא התלננת, לא נתת למחלה לפתוח
פתח לפסימיות ונאחזת בחיים .
היום, כשאני עם עוד רבים מלווה אותך בדרך אחרונה, אני
מביטה על מפעל חייך משתהה עד כמה היתה נוכחותך
מכריעה, עד כמה הייתה תרומתך גדולה, וכמה הרבה את
משאירה מאחוריך. ויותר מכל זאת אני משתהה עד כמה
הצלחת לגעת בכל כך הרבה אנשים, מקטן ועד גדול.
אני כואבת, ומתגעגעת. תחסרי לי עד בלי די. אבל אני מוצאת
נחמה. את אומנם אינך ביננו עוד בגופך, אבל במידה רבה את
כבר אצלי בפנים. תמשיכי ותלווי אותי בכל מעשי.
יוכי, יהי זכרך ברוך.
סמדר גרטנר
ד”ר סמדר גרטנר גנני, פסיכולוגית התפתחותית, לשעבר - בי”ח מאיר
הספדים ליוכי