38 / 82
אפריל 5102
- 38 -
הברית ובעולם ככלי פסיכולוגי ורפואי יעיל, והיא ממשיכה לשמש
Barabasz et al., 2010;
גם היום כאמצעי תרפויטי נתמך ראיות (
.)
Yapko, 1994
היפנוזה לעתים מוגדרת כהליך שבו המהפנט מנחה את המהופנט
לבצע שינויים בחוויות הסובייקטיביות שלו, בתחושותיו, ברגשותיו,
במחשבותיו וכן בהתנהגותו. לעתים קרובות האדם המהופנט יכול
אף ללמוד לווסת תהליכים גופניים ונפשיים אלו באופן עצמאי תוך
.)
Green et al., 2005
שימוש בהיפנוזה עצמית (
באופן סכמתי מאוד ניתן לחלק את הטיפול תוך שימוש בהיפנוזה
לארבעה שלבים עיקריים:
1. יצירת הטרנס ההיפנוטי אצל המטופל וויסותו (העמקה); 2. שימוש
טיפולי בטרנס ההיפנוטי שמטרתו להביא לשינוי טיפולי רצוי; 3.
שימוש בסוגסטיות פוסט-היפנוטיות המשמרות את השינוי שהושג
בטיפול, ומאפשרות להיתרם ממנו גם מחוץ למפגש הטיפולי; 4.דה-
היפנוטיזציה, שלב שמטרתו רה-אוריינטציה של המטופל והעברתו
.)
Yapko, 1994
לתפקוד יומיומי רגיל בגמר המפגש ההיפנוטי (
לצורך יצירת הטרנס ההיפנוטי המטפל ישתמש לרוב באינדוקציות
שונות (פרוצדורות מילוליות או לא מילוליות, המאפשרות למהופנט
להפחית מעורבות עם התפקוד היומיומי שלו ולהגביר קשב
לתהליכים פיזיולוגיים ונפשיים), ובמהלך הטרנס ההיפנוטי ייעזר
בסוגסטיות, שהן אמצעי התקשורת (השיח) בינו לבין המטופל
במהלך הטרנס ההיפנוטי.
הפנומנולוגיה של הטרנס ההיפנוטי כוללת לעתים קרובות תופעות
במישור הגופני פיזיולוגי (למשל, רפיון שרירים, שינויים בקצב
הנשימה ובדופק), שינויים ועיוותים בתחושה ובתפיסה (למשל,
שינויים בתחושות כובד הגוף, שינויים בתחושת הזמן והסביבה),
שינויים בהתנהגות (למשל, תנועתיות לא רגילה, או הימצאות
בתנוחה לא רגילה), בקוגניציה (למשל, אמנזיה, היפרנזיה, ירידה
בחשיבה ביקורתית), ובממד הרגשי והבין אישי (למשל, נגישות רבה
Hammond, 1990; Yapko,
יותר לרגשות, קשר מיוחד עם המהפנט) (
). המטפל ישתמש בתופעות הנ”ל או יעודד את היווצרותן
2012
בהתאם לצורכי הטיפול.
יישומים של היפנוזה בתחום הרפואי הם רבים ומגוונים, בין היתר:
במצבי כאב, כתחליף או כזרז לתרופות אנלגטיות (משככות כאב),
ככלי עזר לשיפור היענות לטיפולים ולפרוצדורות רפואיות, לתמיכה
בתהליכי החלמה לאחר טראומה גופנית, ניתוח או כוויות, כטיפול
תומך במחלות כרוניות ואונקולוגיות, ובמצבים סומטופורמיים.
גם בתחום הפסיכותרפויטי היפנוזה משמשת ככלי יעיל לטיפול
בחרדות, במצבים של אובדן ושכול, בהפרעות דיכאון ובמצבים
פוסט-טראומטיים, כמו גם כאמצעי להגברת מוטיבציה לשינוי
.)
Brown, 2009; Heap & Kottiyattil, 2002
(
היפנוזה בשיקום
בשל היותה של ההיפנוזה אמצעי טיפול המאפשר למטפל
(המהפנט) להתמקד בתהליכים הנפשיים והגופניים של המטופל
כאחד, לעודד נגישות, ביטוי והכלה של רגשות מורכבים, וכן
לאפשר הקשבה ואף השפעה על תהליכים גופניים ופיזיולוגיים
Barabasz et al.,
שלרוב אינם נגישים באופן מוכוון על ידי המטופל (
), נראה כי היפנוזה היא אמצעי טיפול מתאים מאוד לשימוש
2010
בשדה השיקומי, כפי שתואר בהקדמה. שימוש בהיפנוזה יכול לעזור
למטפל ליזום התערבויות ממוקדות וקצרות יחסית, וגם בהיבט הזה
היא מתאימה לשימוש במציאות השיקומית.
בניגוד לדעה הרווחת, בקרב חלק מהמטופלים, היפנוזה איננה
נחשבת ל”טיפול כשלעצמו”. כבכל טיפול, כך גם בטיפול שבו נעשה
שימוש בהיפנוזה - יש להגדיר את מטרת ההתערבות הטיפולית,
ולפעול בהתאם למודל פסיכותרפויטי שבו המטפל מעורה, ואשר
תואם להתערבות הטיפולית המסוימת ולמאפייני אישיותו של
). בהתאם לכך, הטיפול באמצעות
Voit & DeLaney, 2004
המטופל (
היפנוזה במסגרות השיקומיות יותאם למטרות שאותן נרצה להשיג
בשיקום, והטיפול יהיה על פי המודלים והידע הפסיכולוגי-שיקומי,
כפי שפורט לעיל.
,
(2003) Apple
בתחום השיקום קיימים יישומים רבים להיפנוזה.
למשל, סקר בפירוט רב התערבויות היפנוטיות שנעשו במשך
עשרות שנים בהקשרים שיקומיים, וכן תיאר התערבויות היפנוטיות
שהוא מבצע במערך השיקומי לצורך קידום הביצוע של מטופלים,
למשל: הגדלת טווח התנועה, הפחתת טונוס שרירי, לימוד רצף
תנועות וקואורדינציית תנועה במשימות לבוש עצמי, קידום כישורי
ניידות למשתמשים בפרוטזה דרך תרגול קוגניטיבי של שיווי משקל
(, הציגו דיווח איכותני לפיילוט מחקר
2006
)
Diamond et al.
ועוד.
קליני, שביצעו על חולים לאחר אירוע מוחי במצב כרוני. הכותבים
הראו כיצד נעשה שימוש מותאם בהליך היפנוטי מובנה, לצורך
שיפור ב”חוסר שימוש נלמד” בגפה עליונה משותקת של החולים
הללו. בתום הטיפול נצפו שיפורים איכותיים בתפקוד המוטורי
הקשורים לטווח תנועה מוגדלת, עלייה בכוח אחיזה והפחתה
בספסטיות של הגפה המשותקת. המטופלים דיווחו באופן עקבי
גם על נקודת מבט ומוטיבציה משופרת, מודעות גדולה יותר לגוף,
(1999) Medd
ורמת מאמץ מופחתת לה נדרשו לצורך הפעלת היד.
סקר ותיאר שימוש מוצלח בהיפנוזה לטיפול בסובלים מהפרעות
תנועה: פרקינסון, טורט ודיסטוניות, וניסה להעלות השערות לגבי
המנגנונים הפיזיולוגיים והנוירולוגיים שעומדים בבסיס השינוי
Tan
החיובי והמתמיד שחל לאחר ההתערבות ההיפנותרפויטית.
תיארו ניסוי מבוקר, שבו נצפתה הצלחה טיפולית
)2014( et al.
משמעותית בשימוש בהיפנוזה בחולים הסובלים מכאב גב תחתון
)2014(
Navon
כרוני, לעומת קבוצת בקרה שטופלה בביופידבק.
התייחס ליישום היפנוזה בשינוי עמדות של מטופלים כלפי מצבם
הבריאותי, בהתאם למודל מחלה/אי מחלה שפיתח, עם אנשים
מציג התייחסות
)2008 ;2005( Rossi
הסובלים ממחלות ומנכויות.
תיאורטית עכשווית, הנוגעת לחקירת הקשרים בין פעילות מנטלית,
לפעילות נוירולוגית או פיזיולוגית במוח ולשינויים גנטיים בעקבות
פסיכותרפיה. הוא מתייחס לאפשרות של היווצרות שינויים
מוחיים, בין היתר בהקשר לשיקום מוחי לאחר שבץ, תוך שימוש
בהיפנותרפיה יצירתית להאצת התהליך הנוירולוגי והגנטי השיקומי.
רוב התיאורים של היפנותרפיה בשיקום מדווחים כי חל שיפור ניכר
ומתמיד בסימפטומים השונים של המחלות והנכויות, לאחר פגישות
היפנותרפויטיות ספורות. עוד הם מדווחים על שיפור בדימוי העצמי,
במצב הרוח ובהסתגלות התפקודית בתחומי החיים השונים.
ניתן לחלק את ההתערבויות ההיפנוטיות בשיקום באופן כללי
לשלושה תחומים עיקריים:
1. התערבויות שמקדמות את השגת המטרות השיקומיות הפיזיות
למשל, קידום התפקוד הביצועי על ידי סיוע בלמידת דגמי תנועה
-
מוטורית חדשים, שינוי בדגמי תנועה לא יעילים, הגדלת טווח
התנועה, הפחתת טונוס שרירים, וכמובן, קידום ההיענות לטיפול, בין
היתר על ידי ויסות השליטה בכאב.
-
2. התערבויות שמעודדות את ההסתגלות הפסיכולוגית לנכות
למשל, הפחתת תחושת סטרס, קידום תחושת עצמי קומפטנטי.
לשמש לטיפול בתגובות
3. התערבויות היפנוטיות בשיקום יכולות