36 / 82
אפריל 5102
- 36 -
מקורות
). אלו ואלו ביקורת הדדית של המדע והמיתוס, ספריית אופקים, עם עובד.
1 1 .
אטלן, ה”נ (4991
). מעבר לאשמה ולכפרה, עם עובד.
2 2 .
אמרי, ז’ (0002
). תפיסת האתיקה האכסיסטנציאלית במישנת קארל יאספרס, מסדה.
3 3 .
טנן, ח’ (7791
). האחריות כלפי האחר. אתיקה והאינסופי: שיחות עם פיליפ נמו, ירושלים: מאגנס.
4 4 .
לוינס, ע. (5991
]). אבל ומלנכוליה, רסלינג.
5 5 .
פרויד, ז’ (8002 [7191
). “חייו ומעלליו של אלכסיס זורבס”, עם עובד.
6 6 .
קאזאנצאקיס, נ’ (9991
Bowlby, J. (1980). Loss: sadness and depression: New York: Basic Books.
7.
Granek, L. (2010). Grief as pathology: The evolution of grief theory in psychology from Freud to the present, History of
8.
psychology, 13(1), 46-73.
Ferrin, J.M., Chronister, J. & Chiu, C.Y. (2011). Psychometric validation of the Multidimensional Acceptance of Loss Scale,
9.
Clinical Rehabilitation, 25, 166-174.
Lindemann, E. (1944). Symptomatology and management of acute grief. American Journal of Psychiatry, 101, 141-148.
10.
Livneh, H. & Parker, R. M. (2005). Psychological Adaptation to Disability: Perspectives From Chaos and Complexity Theory,
11.
Rehabilitation Counseling, 49, 17-28.
Neimeyer, R.A., Burke, L.A., Mackay, M.M. & van Dyke Stringer, J.G. (2009). Grief Therapy and the Reconstruction of Meaning:
12.
From Principles to Practice, Journal of Contemporary Psychotherapy, 40, 73-78.
Niemeier, J.P., Kennedy, R.E., Mckinley,.W.O. & Cifu, D.X. (2004). The Loss Inventory: preliminary reliability and validity data
13.
for a new measure of emotional and cognitive responses to disability, Disability and Rehabilitation, 26, 614-623.
Olshansky, S. (1962). Chronic sorrow: a response to having a mentally deficient child. J Soc Casework; 43, 191-193.
14.
Roos, S. (2002). Chronic Sorrow: a living loss, New York: Brunner- Routledge.
15.
Rubin, S. (1981). A two-track model of bereavement: Theory and application in research, American Journal of Orthopsychiatry,
16.
51, 101-109.
Strobe, M. & Schut, H. (1999). The dual process model of coping with bereavement: rationale and description, Death Studies,
17.
23, 197-224.
Vitz, P. (1996). Back to human dignity: From modem to post-modern psychology, Intercollegiate Review, 31, 15-23.
18.
מגיע במקורו מתחומי
)CCT ( Chaos & Complexity Theory
מחפש להדגים
CCT
המטאורולוגיה, המתמטיקה והמדעים. ה-
את קיומו של כוח לא ליניארי בהרבה תחומי חיים. רעיון מרכזי
בתיאוריית הכאוס הוא שלרוב במערכות לא ליניאריות לא
ניתן לנבא את התנהגות המערכת. מערכות לא ליניאריות הן
אלו שבהן הקלט לא שווה לפלט. ההתנהגויות של מערכות לא
ליניאריות הן בלתי ניתנות לשחזור, לא צפויות, לא קבועות ולא
יציבות. הבדלים מזעריים בנקודת המוצא עשויים להביא להבדלים
עצומים ולתוצאות בעלות איכות שונה ביותר, ללא פרופורציות
לפערים בנקודת המוצא. בשני העשורים האחרונים מדווח בספרות
במדעי החברה וההתנהגות.
CCT
על האפשרות ליישום של ה-
) הראה את היישום של
Livneh & Parker, 2005
, אצל:
1992( Butz
הגישה הזו בפסיכותרפיה פסיכואנליטית. הוא הראה איך כאוס
עשוי להיות קשור במצב של חרדה מציפה, וכן כיצד חוויה של
כאוס יכולה להיות מותמרת לצמיחה אישית. גישה זו מתאימה
לתיאור ולהבנה של מערכות שאינן ליניאריות. כאוס הוא ביטוי
של המקריות והאבסורד. אטלן כותב (4991, עמ’ 021) כי המהלך
המדעי נשען על ההנחה או האמונה שהתבונה מסוגלת לחשוף
סדר מאחורי המורכבות והכאוס שאנו חווים בעולם. המחשבה
הסימבולית מרחיקה לכת עוד יותר, ואינה מוכנה לקבל שום דבר
כחסר משמעות. “הכל מתרחש כאילו אין למקרה ולאבסורד חלק
בממשות”. הוא מצטט את ספרבר, האומר: “המחשבה הסימבולית
יכולה להפוך רעש למידע”. הגישה של אטלן, מתחום המדעים,
מתקשרת לפסיכולוגיה ההומניסטית אשר יוצרת דרך מתן
משמעות, דרך הסימבוליקה, מידע מתוך הרעש, סדר מתוך הכאוס.
“תיאוריית הכאוס” היא תיאוריה שעוסקת ב”סדר” לא פחות מאשר
ב”כאוס”, ובדטרמיניזם ללא יכולת ניבוי במערכות לא ליניאריות
(אין סתירה הכרחית בין אי-יכולת ניבוי לדטרמיניזם). אטלן מבהיר כי
היחס והפתרון לכאוס הוא שונה בין המדעים לבין השירה והפרוזה.
המדע אינו סובל פרדוקסים והוא שואף לחסל אותם, בעוד שעבור
השירה והפילוסופיה זוהי נקודת המוצא לסובייקטיביות. במובן זה,
הגישות הפסיכולוגיות חלוקות בין גישות פסיכולוגיות השואפות
ל”מדעיות” ומנסות לגלות סדר או מבנה ממשי שאותו הן מתארות
על פי תנועה כלשהי (שלבים, ליניאריות, מטוטלת ועוד), לבין גישות
הרואות במקצוע תחום שאולי קרוב למדעי הרוח, ולפיכך טוענות
להבנייה סובייקטיבית ומתמקדות בה. הקבוצה השנייה כוללת את
Neimeyer
הגישה הקונסטרוקטיביסטית, שאחד ממייצגיה הוא
אשר מדגישה את היצירה על פני הגילוי או החשיפה של
(2009)
מבנים. המוקד הוא בהבניית משמעות ובניית נרטיב ייחודי לאדם,
החי בתוך הקשר חברתי ותרבותי. יצירת הנרטיב היא בעצם דרך
סימבולית להתמודד עם הכאוס. ניתן לראות את מידת ההסתגלות
דרך בחינת הקוהסיביות של הנרטיב בחיי הפרט ובהקשר הסביבתי
תרבותי של חייו. למרות שמודל הכאוס כמעט ולא מוזכר בספרות
על אבל, הגישה השיקומית עשויה למצוא בפרדיגמה הזו חשיבות
לגישה המחקרית והטיפולית בתחום.