43 / 82
פסיכואקטואליה
- 43 -
על הילד לחוות נפרדות פיזית מן ההורים, ובהמשך להשיג
נפרדות אינטרא-פסיכית, אינדיבידואציה, קביעות אובייקט
). יתרה מזאת, ליקויים
Blum, 2004
ועצמי, זהות ואוטונומיה (
התפתחותיים עלולים לפגוע בהתפתחותה של התקשרות
בטוחה ועולה טענה כי ללא התקשרות בטוחה הסיכוי של
הפרט לפתח נפרדות ואוטונומיה נפגע. יחד עם זאת, תיאורי
מקרה מצביעים על כך שאם הילד מסוגל ליצור קשר עין
) עם האם גם אם אין
bonding
ולהגיב בחיוך נוצר קשר (
). זאת ועוד,
Malekpour, 2007
התינוק מסוגל לפעול מוטורית (
אם ההורה מצליח להיות מכוונן לילדו עם המוגבלות, אמפתי
ורפלקטיבי, אזי הסיכוי להיווצרות התקשרות בטוחה עולה
.)
Howe, 2006
(
שפה, כמו מוטוריקה, חשובה ביותר להתפתחותה של היכולות
של הפרט לסנגר על עצמו ולהשיג יעדים בחייו. התפתחות
שפתית לקויה עלולה לפגוע ביכולתו של הילד לתקשר עם
הוריו, לדבר עמם ולהבינם. זה בתורו גורם לתסכול אצל
ההורה ולהפחתה בניסיונות של אינטראקציה עם הילד,
ומכאן לפגיעה נוספת בכישורי ההבנה של הילד וחוזר
חלילה. כתוצאה מכך נפגעים רמת ההתקשרות ותהליכים
Blum,
הקשורים ליכולתו של הילד להשיג נבחנות עצמית (
.)
2004; Malekpour, 2007
ילדים אשר אובחנו עם לקות אינטלקטואלית מתקשים
אף הם להשיג נפרדות ולסנגר על עצמם. אמהות לילדים
אלה מספקות להם פחות גירויים קוגניטיביים, נמצאות
פחות באינטארקציה עמם, ופחות מספקות להם הזדמנויות
). כמו כן, פעמים ילדים אלה הם
Malekpour, 2007
ללמידה (
בעלי מראה סינדרומלי לא אטרקטיבי מבחינה חיצונית,
והדבר עלול לפגוע בקשר של ההורה עם ילדו, ביכולתו לגעת
בו ולתקשר עמו (וייס, 0002). פן אחרון זה נכון לא רק לילדים
עם נכות אינטלקטואלית אלא לילדים עם נכויות בכלל,
אשר לעתים מראם החיצוני אינו אסתטי וכתוצאה מכך ייתכן
שיעוררו דחייה מצד הסביבה, דחייה שכאמור עלולה לפגוע
בהתפתחותם הנפשית.
יתרה מזאת, הטיפול בתינוק פגוע גורם לרמת דחק גבוהה. אי
יכולתו של הילד להגיב לפניות האם והקושי של האם להבין את
מגבירים עוד את המצוקה. כתוצאה, נפגע עוד יותר
ּ
ה
צורכי ילד
). הבאה לעולם של ילד עם
Malekpour, 2007
הקשר ביניהם (
מוגבלות מעוררת תחושות קשות כגון הלם, טראומה, הכחשה,
). תחושות
Vacca, 2006
חוסר תחושה, אבל, אשמה, בושה, כעס (
אלה עלולות להקשות עוד על גידול הילד באופן אמפתי
ומקדם, וכך הסיכוי להתפתחות מסוגלות עצמית וחוויית שליטה
נפגמת.
תינוקות כאלה עם מוגבלות משמעותית יזדקקו לסיוע באופן
שוטף, וכתוצאה עלולה להיפגם יכולתם לפתח חוויית נבחנות
ולהכיר בעצמם כסוכנים עצמיים (סטרן, 5002), ובשל כך
התפתחות העצמי נמצאת בסיכון.
לאורך השנים בעבודתנו עם הורים לילדים עם מוגבלות ועם
) מבקשים
caregivers
צוותים חינוכיים מצאנו כי המטפלים (
להגן על הילד או לסייע לו, אך באופן פרדוקסלי מיישמים
מגוון מהלכים אשר יש בכוחם להצר את התפתחותו. למשל,
ייתכן כי ההורים יתפסו את ילדם בשל נכותו כבלתי מסוגל,
יגוננו עליו באופן תכוף ובכך ימנעו ממנו הזדמנויות להוציא
אל הפועל דברים שבכוחו לבצע. הורים לילד נכה מתקשים
לקבוע בעבורו יעדים מציאותיים, לבוא אליו בדרישות ולבחור
בעבורו סביבה המותאמת לו, למשל, בבחירת צעצועים
ומשחקים המתאימים ליכולותיו. הורים אחרים ינסו לגדל
את ילדם כילד “רגיל” לכל דבר, וכך לא יביאו בחשבון את
המגבלות שמייצרת הלקות. ועוד דבר, בעיות ביומיום עלולות
לגרום להורים להימנע מהכתבת דרישות מאתגרות, כמו
לבקש מהילד עם הנכות לשטוף כלים, כי זה תובע זמן יקר
במהלך היום הדחוס של חייהם או מחשש שהכלים יישברו.
כך, ילדים נכים עלולים לחוות דרישות שאינן מותאמות
להם, שהן קלות מדי או קשות מדי עבורם. הורות שאינה
מותאמת, בשילוב עם ליקויים בתפקודו של הילד, מעלים את
הסיכוי לפגיעה ביכולת לטפח הוויית נפרדות, נבחנות עצמי
ואוטונומיה.
תוכנית התערבות עבור ילדים
ומתבגרים עם מוגבלות
מסלול ההתפתחות של הילד עם הליקויים הנו אחר ומורכב,
ומעלה את הסבירות להיות הילד לבוגר עם מוגבלויות תפקודיות
שהן מעבר למוגבלות שמקורה בהפרעה ההתפתחותית
הראשונית. נראה משום כך כי תלמיד המסיים בית ספר בחינוך
המיוחד אינו בשל מספיק לחיי עצמאות. הוא אינו עצמאי דיו, ויש
שחווה תלות גבוהה בדמויות בסביבתו ואינו מסוגל לנהל עצמו
ביעילות ובאופן אוטונומי ולסנגר על עצמו במרחבים השונים
שבהם הוא פועל. כפועל יוצא, תלמידים רבים אינם משתלבים
בשוק העבודה, הם נתמכים באופן מלא על ידי ביטוח לאומי
ותלויים בהוריהם לכלכלתם, ואיכות חייהם נפגעת משמעותית.
כפי שצוין בהתחלה, רבים מן הבוגרים עם מוגבלות מתקשים
להשתלב באופן תואם בעולם התעסוקה, ובכלל המישורים
ביומיום, ולכן יישום תוכניות לטיפוח אוטונומיה ומסוגלות עצמית
מהווה משימה חשובה ביותר.
לאור קשייו של התלמיד עם הצרכים המיוחדים להשתלב
בחברה עם סיום לימודיו במסגרת החינוכית, עולה הצורך לבנות
תוכנית התערבות שמטרתה המרכזית היא קידום יכולותיו
וכישוריו של התלמיד ביומיום. המטרה העיקרית שתנחה בבניית
התוכנית היא ראיית התלמיד הבוגר כבעל חוויה של מסוגלות
אישית המשולב בחיי היומיום בקהילה בהיבט חברתי ותעסוקתי
וחווה חיים של משמעות. לשם השגת יעד זה יש לקדם היבטים
כגון חוויית אוטונומיה, סנגור עצמי, מוטיבציה פנימית, לקיחת
יוזמה, אסרטיביות ומוקד שליטה פנימי.
ילדים עם מוגבלות משמעותית, כמו ילדים “רגילים” ואולי אף
יותר מאלה, התפתחותם מושפעת מהקשר שלהם עם דמויות
בסביבתם, בעיקר ההורים, דמויות חינוך ומטפלים. נדרשת
אפוא תוכנית התערבות עם גישה שיקומית, אשר תתבטא
ביישום מהלכים במעגלים השונים שהילד פועל בם, דהיינו,
התוכנית תיושם ברמת הילד, ההורים והצוותים החינוכיים
והטיפוליים במערכת החינוך (תרשים 1). יעד התוכנית הנו
לסייע לילד המתפתח לחוות אוטונומיה, לפתח יכולתו לבטא
את צרכיו ולדאוג לסיפוקם, ובאופן כללי לקחת אחריות על
חייו.