פסיכואקטואליה

פסיכואקטואליה

- 65 -

סדר יום טיפוסי - זו בדיחה!

כל יום שונה לחלוטין, אאוטלוק - היומן אומר ומורה לי מה

לעשות כל יום. לדוגמא מחר: יש לי פגישת סופרוויז’ן מקצועית

- כיצד אני מצליח לגרום ליועץ להסתכל אסטרטגית? - בנס

ציונה (ישנם כמה בתי קפה שבהם אני “לקוח הבית”), אחר כך

פגישה להערכת הדרכה במשרד ממשלתי (הערכה היא אחד

הנושאים המפחידים ביותר בתחום שלנו) - בירושלים, צהריים

עם לקוח שהפך לחבר נהדר - צמחוני, מה לעשות! - בתל אביב,

אחר כך “חלון” לסיים מסמך לג’ורג’יה המדינה (תוכנית לפיתוח

חדשנות לאומית, טיוטה מספר מי יודע כמה?!), עוד בית קפה,

ואחר כך מלמד שיעור בפיתוח ארגוני: כיצד להשתמש בסטייה

חיובית בהקשר ארגוני - בתל אביב-יפו, פגישת תיאום פרויקט

במשרד (פלמחים) והביתה. אינני אוהב את הנהיגה, בעיקר

את הפקקים, כזה בזבוז זמן! לעתים אני יכול לפנק את עצמי

בנסיעה ברכבת (רחובות-חיפה).

רקע מקצועי

פניתי ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים,

בקמפוס המקסים של גבעת רם. אמנם הייתי רשום

לפסיכולוגיה וסוציולוגיה, אך ביליתי יותר זמן בחוג לקולנוע.

ב”עברית” זכיתי ללמוד אצל עמוס טברסקי, ז”ל, ודניאל כהנמן.

אמנם לא הבנתי כלום מהמחקר הגאוני שהם עשו, אך הייתה

ניכרת חדוות היצירה שבמחקר בעיניהם, ממש תענוג. זכיתי

גם להשתתף בכמה הרצאות מרתקות של גאון אחר, ישעיהו

ליבוביץ’ ז”ל.

תוך כדי הלימודים התגייסתי לצה”ל, תחילה שירתתי כעתודאי,

ועם סיום הלימודים התגייסתי לשירות סדיר לתפקיד שכונה

אז “פסיכולוג שדה”. בצבא למדתי את המקצוע, באין ברירה,

. צה”ל,

On the job training

בשיטה שאחר כך למדתי שנקראת

למרות תנאי השירות הלא נוחים - צריפים נקראים באופן אירוני

משרדים, מזרונים דקים מפרוסת לחם, להגיע ליחידות שתחת

אחריותי בטרמפים, או, במלחמת לבנון הראשונה, “לגנוב” ג’יפ

על מנת שאוכל לבצע את תפקידי - היה ונותר המסגרת הכי

טובה ללמוד את מקצוע הפסיכולוג הארגוני. בהמשך הקריירה

יצא לי גם לעבוד בארצות הברית עם חברות ייעוץ ענקיות

ובעלות מוניטין, וראיתי שמה שהצבא אפשר לי ללמוד בכ-6

שנות שירותי, הם לא הספיקו ללמוד ב-02 שנות ניסיון ויותר!

השתחררתי בדרגת סרן ועד היום אני משרת במילואים, בכיף.

תוך כדי שירותי למדתי בהמשכים תואר שני באוניברסיטת בר

אילן. סיימתי שנתיים לאחר תום השירות. עברתי לעבוד כיועץ

ארגוני בבנק לאומי ולאחר 6 שנים החלטתי לנסוע ללימודי

דוקטורט בארצות הברית.

את לימודי הדוקטורט עשיתי בבית הספר של קליפורניה

). בין השאר משכה אותי

CSPP

לפסיכולוגיה פרופסיונלית (

לשם העובדה שהסגל נדרש גם לפרסומים אקדמיים וגם

וגם

UCLA

לניסיון בשטח. תוך כדי הלימודים לקחתי קורסים ב-

קיבלתי שם הסמכה להנחות סדנאות דינמיות, מה שבארץ

Tavistock

מכנים

George

בתקופה זו בארצות הברית הזדמן לי לעבוד עם

, בין מפתחי שיטת המשוואות המבניות. נפל בזכותי

Huba

שינחה את הדוקטורט שלי וממנו ינקתי הרבה מאוד

מהגישה הפרקטית למחקר.

לפני סיום לימודי הדוקטורט הצטרפתי לפרויקט מחקר קליני

למניעת התפשטות נגיף האיידס. זה היה בתקופה שבה ידעו אך

מעט על הווירוס, וההידבקות הייתה בעלייה מדאיגה. בפרויקט

, המהפכן בחשיבה החינוכית הבולט ביותר

Paulo Freire

יעץ לי

במאה קודמת שהשפיע הרבה מאוד על החשיבה לתוצאות

ועל חשיבה של פוליטיקה ארגונית שאני מפעיל היום.

בפרויקט זה הזדמן לי לעבוד עם מדענים בוגרים מצטיינים

של אוניברסיטאות בעלות מוניטין בארצות הברית: הרווארד,

, אֶמורי, ג’ון הופקינס, מארילנד ועוד, וראיתי

UCLA

קולומביה,

שהחוג ב”בר אילן” הכין אותי היטב, לא הרגשתי פחות סביב

שולחן הדיונים והם העריכו מאוד את תרומתי, למרות היותי

בוגר מקום עלום שלא ידעו לבטא.

אירוני, אך גייסו אותי לפרויקט “כמעט” דוקטורנט, צעיר

) לדרישה של

√

ו”היספני” כי החוקרים חשבו שכך “יסמנו וי” (

המממנים להביא יועץ שייסע להם לשתף פעולה בין חוקרים

בעלי אגו מנופח. מזמיני שירותי ציפו שאסיים את תפקידי

לאחר 3 חודשים ללא תוצאות, ובסוף נשארתי 4 שנים והפסקתי

כי החלטנו לחזור לארץ, על מנת שהבן הבכור יחל כיתה א’

בארץ.

בארץ עבדתי כיועץ ארגוני 3 שנים בחברת פאן ובשנת 0002

. שם שהמצאתי, והוא מורכב

Poiesys

הקמתי את חברת הייעוץ

sys

, השורש היווני ליצירתיות (מכאן המילה פואמה) ו-

Poie

מ-

ממערכת. הכוונה ליצור מערכות ארגוניות חדשניות. לשם יש

autopoietic systems

) של

Varela

גם קשר למושגי ורלה (

אבל זו כבר הרצאה ארוכה. ב-5002 הצטרפתי גם כשותף

אסטרטגיה, שעוסקת בפיתוח

CEO

“הפסיכולוגי” לחברת

היא החברה

CEO

פרויקטים ארוכי טווח. זה כמה שנים ש-

העסקית היחידה בארץ בעלת הכרה לעריכת התמחות בתחום

הפסיכולוגיה הארגונית. אני מקבל בממוצע פנייה וחצי לחודש

להתמחות, אבל יכול לקבל רק מתמחה אחד לשנה-שנתיים.

ממש חבל שאין לנו מתחרים רבים בנושא חשוב זה!

היום אני חולק את זמני בין ייעוץ בחברות הנ”ל לבין הוראה

באוניברסיטה, ורק מצטער שאינני מקדיש יותר זמן למחקר.

אמנם אני עובד על כל הקשת של התערבויות ארגוניות, אך

התשוקה שלי בניהול חדשנות ובפיתוח יזמות, נושאים שלרוב

אנשים מבלבלים כאחד ובדרך למדתי שהם שונים בהרבה,

ושניהם מלהיבים.

התברכתי בפרויקטים גם בארץ וגם בחו”ל. בחו”ל יצא לי להגיע

מטעם המקצוע למקומות שאחרת לא הייתי מבקר ביוזמתי.

כעת יש לי פרויקט בברנקיז’ה, קולומביה ובטביליסי, ג’ורג’יה

(בקווקז, לא זו בארצות הברית).

אני חבר בוועדה המקצועית לפסיכולוגיה ארגונית-חברתית-

תעסוקתית שבמשרד הבריאות. מדאיג מאוד מעמד (בעיקר

חוסר המעמד) של הפסיכולוג הארגוני בארץ. לעתים אני מנדב

את ניסיוני בעיקר ליזמים צעירים, הכי כיף יזמים חברתיים.

חזון

) טובה יותר. ארגונים הם

Society

רוצה לסייע לעצב חברה (

אבני הדרך של כל חברה, חדשנות ויזמות הן חוד החנית של

הפיתוח הארגוני. התברכתי להיות בתחום שלי.