פסיכואקטואליה - אפריל 2015

15 / 82

פסיכואקטואליה
- 15 -
ולדריכה במקום. עבודת הדיפרנציאציה דרושה כאן על מנת
להביא לשינוי שבעזרתו, יוכל המטופל להגיע לרמה מאוזנת
יותר שתאפשר קיום של עמדות רגשיות ומחשבתיות מתונות
יותר.
להלן כמה עמדות מתוך דברי מטופלים:
- העמדה הראשונה מכונה “עמדה של 1. עמדה של טוטאליות
טוטאליות”, וכוונתה לדברים של המטופל שמביעים הכללה
שלילית של מצבו הקיומי. עמדתו כוללנית וגורפת, ואינה
משאירה מקום לדבר זולת האירוע שקרה לו:
אני רק מדוכא”.“מאז שאשתי נפטרה,
- העמדה השנייה מכונה “עמדה של 2. עמדה של האחד
האחד”, ומבטאת תגובה נפשית קיצונית ושלילית לאירוע אחד
בלבד, קשה ככל שיהא, אבל אחד בלבד, בעברו של המטופל:
חרד ומיואש”. שהיתה לי, עד היום, אני האחת “מאז התאונה
- העמדה השלישית מכונה “עמדה חד-3. עמדה חד-צדדית
צדדית”, ופירושה ראיית חייו של המטופל מנקודת ראות אחת
חיי”. כל בלבד: “העבודה שלי היתה
- העמדה הרביעית מכונה “עמדה של 4. עמדה של נוקשות
נוקשות”, ומאפיינת מטופלים ש”נמאס” להם להיות במצבם
הכרוני המתמשך, הנפשי או הגופני, והם מרגישים צורך לשבור
את מעגל הייאוש, האי-ודאות והדיכאון המעיב על חייהם:
שאתחיל ללמוד. ככה אי או שאתחיל לעבוד או “נמאס לי:
אפשר להמשיך”.
עבודת הדיפרנציאציה בעמדותיו של המטופל עשויה להביא
לשינוי ולהגמישבמידה רבהאתעמדותיו. להלן תגובותאפשריות
של המטפל לדברי המטופלים על-פי העמדות שפורטו לעיל.
תגובותיו מציעות שניות, ניגודיות וקומפלמנטריות:
- בתשובה ל”עמדה הטוטאלית” של המטופל, 1. עמדה חלקית
מציע המטפל “עמדה חלקית”:
לא”. ולעתים אתה בדיכאון לעתים שאשתך נפטרה, מאז“
בדרך זו מציע המטפל עמדה פחות כוללנית, צנועה יותר
ומכאיבה פחות למטופל. היא אינה “לוקחת” מן המטופל את
הדיכאון, אלא מראה לו גם את חצי הכוס המלאה על רקע
חצי הכוס הריקה. זוהי עמדה הנשענת על שניות, ניגודיות
וקומפלמנטריות.
- בתשובה ל”עמדה של האחד” של המטופל, 2. עמדה של ריבוי
מציע המטפל “עמדה של ריבוי”:
גרמו לך להיות חרד לא “היו לך אירועים רבים בעברך שגם
ומיואש”.
המטפל מציע כאן עמדה שמתחשבת באירועי עבר נוספים,
חיוביים ושליליים כאחד, שלא הפכו את המטופל בהכרח
לחרד ומיואש. עמדה המציעה שניות, ניגודיות וקומפלמנטריות
בתגובותיו של המטופל.
- בתשובה ל”עמדה החד-צדדית” של 3. עמדה רב-צדדית
המטופל, מציע המטפל “עמדה רב-צדדית”:
של חייך”. חלקים אחרים “ייתכן שהעבודה גם הסתירה
המטפל מאפשר ראייה אחרת, רבת-פנים, תוך שהוא מדגיש
כי העבודה של המטופל (עכשיו גם אולי בהיבט שלילי ולא רק
חיובי) הפכה להיות כמי שהסתירה חלקים פוטנציאליים, חיוביים
אף הם, בחייו, שאילו המטופל היה “יודע” על קיומם, ייתכן שהיה
מתפנה גם להם, אולי בנוסף לעבודתו. העמדה הרב-צדדית
נשענת על שניות, ניגודיות וקומפלמנטריות.
- בתשובה ל”עמדה של נוקשות” של 4. עמדה של גמישות
המטופל, המטפל מציע “עמדה של גמישות”:
שאפשר לך ולעתים אתה מרגיש שנמאס “לעתים אתה מרגיש
להמשיך גם כך”.
המטפל מראה למטופל דרך שיש בה “גם וגם” ולא רק “או-
או”. לעתים עשוי המטופל לחוש שנמאס לו, ואז יתחיל “לזוז”
(בעבודה או בלימודים), ולעתים ירגיש המטופל שיכול להמשיך
גם כך. הצעת המטפל מדגימה חשיבה של שניות, ניגודיות
וקומפלמנטריות.
מקרה:
אישה בת 84, חולת לופוס מזה 01 שנים, פנתה לטיפול עקב
תלונות על חרדות, דיכאון, ירידה במשקל, היעדר הנאה ומטרה
בחיים ותחושת עול כלפי עבודתה כמורה בתיכון. היא נוטה
לספר בפרטים רבים על מחלתה: הבדיקות הרפואיות שעברה
בעבר ובהווה, סוגי התרופות שקיבלה בעבר ובהווה, האשפוזים
הרבים במהלך השנים ועוד. החולה מספרת גם על הידע הרב
שצברה על מחלתה דרך השתתפות בכנסים ובימי עיון של חולי
לופוס, רכישת ידע דרך האינטרנט ועיון בספרי רפואה שונים,
חלקם מקצועיים ביותר. בכל פגישה עם הרופאה שלה היא
מתעניינת בחידושים המחקריים האחרונים בטיפול בלופוס.
למרות כל זאת, החולה ספקנית למדי באם הטיפול התרופתי,
המודרני, המערבי, עשוי לעזור לה. היא חוששת מבדיקות
נוספות שמא יגלו לה סרטן או מחלה קשה אחרת. בתוך תוכה
היא מאמינה בטיפולים של הרפואה המשלימה, וחושבת כי יש
גורם נפשי עמוק בתוכה שמשפיע השפעה ניכרת על מצבה
הרפואי. בעבר עברה טיפולים בדיקור ובשיאצו שלא נתנו
תוצאות טיפוליות מרשימות. כיום החלה ללמוד טאי-צ’י (אמנות
לחימה סינית רכה).
בהתחלה הטיפול התמקד בנושאים השונים של מחלתה,
וכל הפרטים שהיא מספרת על מצבה. כמו כן, נערכו שיחות
טיפוליות על הרפואה המשלימה ותרומתה להבראתה ממחלת
הלופוס שלה.
לאחר פגישות אחדות החולה התחילה לדבר על המשמעות של
המחלה עבורה ועל האפשרות “שיש בתוכי גורם עמוק המשפיע
על מצבי הרפואי והגופני”. כאן החלה עבודת הדיפרנציאציה
בין נושאי המחלה הקשורים לגוף, לבדיקות, לטיפולים ולעולם
הרפואי, והנושאים המנוגדים והקומפלמנטריים למחלה
המתמקדים סביב יצירת משמעות למחלה ובירור מעמיק לגבי
“יש בתוכי גורם עמוק המשפיע על מצבי הרפואי והגופני”.
כאשר עבודת הדיפרנציאציה הופכת להיות ברורה בחדר
הטיפול, סיפרה את הדברים הבאים: