18 / 82
אפריל 5102
- 18 -
תקציר
תחום השיקום הפסיכיאטרי נועד לתת מענה אינטר-
דיסציפלינרי לאנשים עם מחלות נפש קשות ולקדם את תהליך
החלמתם על ידי התאמה ויישום של עקרונות ושיטות התערבות
שיקומיות. למרות התפתחויות נרחבות בתחום זה בכלל ובתחום
הפסיכותרפיה עם אנשים עם מחלות נפש בפרט, קיים תת-
ייצוג של פסיכולוגים בשדה השיקום הפסיכיאטרי. במאמר זה
ייסקרו ההתפתחויות המרכזיות בתחום השיקום הפסיכיאטרי,
הסיבות האפשריות להיעדרות היחסית של פסיכולוגים משדה
זה והחשיבות הרבה שבהשתלבות הפסיכולוג כחלק אינטגרלי
בעבודת הצוות שמקדמת את ההחלמה והשיקום של אנשים
עם מחלות נפש קשות.
שיעור האנשים המתמודדים עם מחלות נפש קשות עומד
). המונח
Kessler et al., 2003
על כ-%8 מהאוכלוסייה הבוגרת (
“מחלות נפש קשות” מתייחס למחלות כמו סכיזופרניה,
הפרעה סכיזואפקטיבית, הפרעה בי-פולרית ודיכאון קליני.
הפרעות שונות אלו מתקבצות יחד תחת ההגדרה של
מחלות נפש קשות בשל הדמיון באפיונים ובעוצמה של
הליקויים והנכות הנלווית שלהם בתחום התפקוד שהם
.)
Iyer et al., 2005; Kessler et al., 2003
מעבר לאבחנה (
יחד עם זאת, הדומיננטיות שבמחלות אלו היא מחלת
הסכיזופרניה, ולרוב היא משמשת כאב-טיפוס בדיון
.)
Iyer et al., 2005
במחלות נפש קשות (
המונח “שיקום פסיכיאטרי” מתייחס להתאמה וליישום של
עקרונות ושיטות התערבות שיקומיות, שפותחו במטרה
Bond &
לסייע לאנשים המתמודדים עם מחלות נפש (
). יעד מרכזי של השיקום הפסיכיאטרי הנו
Resnick, 2000
יצירת סביבה מקדמת שתאפשר לאנשים שמתמודדים
עם מחלות נפש קשות לקבל הזדמנות ככל האדם
לעבוד ולחיות בקהילה, ליהנות מחיי חברה באווירה
מכבדת ותומכת ולהשיג את מטרות חייהם תוך קידום
תהליך החלמתם. תחום השיקום הפסיכיאטרי נולד כחלק
מהתפתחויות משמעותיות במחקר ובהמשגה של מחלות
נפש קשות שהתרחשו בעשורים האחרונים. התפתחויות
אלו קשורות לשינויים בתפיסת מהלך המחלה, תוצאות
המחלה וההתמודדות איתה, ונבעו והשפיעו הן על המחקר
בתחום והן על תהליכים חברתיים ועל המדיניות של הקצאת
שירותים והטמעתם.
בעבר, מחלות נפש קשות, ובעיקר סכיזופרניה, נתפסו באופן
פסימי כמחלות שבהכרח מובילות להידרדרות מתמשכת בכל
תחומי החיים. תפיסה זו התחקתה היסטורית אחר גישתו של
אבי הקלסיפיקציה בפסיכיאטריה, קרפלין, שנתן למחלת
הסכיזופרניה את השם “שיטיון נעורים” (דמנציה פריקוקס) לפני
יותר ממאה שנים, ואפיין אותה בהידרדרות מוקדמת בחשיבה,
ברגש, בהתנהגות ובמוטיבציה. תפיסה זו השתלבה בתיאוריות
אטיולוגיות שראו במשפחות המטופלים כבעלות דיספונקציות
Brown, Birley &
ופתולוגיות שמובילות לליקויים פסיכיאטריים (
). מאז נעשו מאמצים בתחום
Wing, 1972; Hirsch & Leff, 1975
המחקרי שהובילו להבנה מחודשת ושונה של מחלות הנפש
הקשות, שאינה מאופיינת בהידרדרות בלתי נמנעת ובהאשמה
של המשפחה.
מאז שנות ה-07 וה-08 של המאה הקודמת, ההסבר האטיולוגי
המקובל למחלות נפש קשות כולל את מודל פגיעות-לחץ
) שטוען
Nuechterlein & Dawson, 1984; Zubin & Spring, 1977
(
כי היווצרות מהלך המחלה ותוצאות המחלה מושפעים משילוב
של פגיעות ביולוגית, גורמים סביבתיים (כולל גורמי תמיכה)
ויכולות התמודדות. במקביל, בעקבות מחקרים חלוצים שאתגרו
את ההנחה שסכיזופרניה מובילה בהכרח לדעיכה, התבססה
התפיסה כי קיימת הטרוגניות במהלך המחלה לאורך זמן,
וכי אנשים רבים שמתמודדים עם מחלות נפש חווים שיפור
פרופ’ אילנית חסון-אוחיון, המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן.
פרופ’ דיויד רועה, החוג לבריאות נפש קהילתית, אוניברסיטת חיפה.
חפש את הנעלם:
הפסיכולוג בשדה השיקום הפסיכיאטרי
אילנית חסון-אוחיון ודיויד רועה