6 / 68
ינואר 5102
- 6 -
למאבק של שאר החטיבות לקבל הכרה
בקופות החולים ולפנות להם מקום. אין לנו
ספק שתחומי המומחיות השונים משקפים
צרכים אמיתיים של ציבור המטופלים
ושראוי שקופות החולים ישכילו להציע מגוון
של טיפולים פסיכולוגיים ולהקים מנגנון
שידע מתי להפנות מטופל לפסיכולוג
שיקומי, לפסיכולוג רפואי, או לפסיכולוג
קליני. אם כך, אז מה הבעיה ומדוע יש
אמביוולנטיות? הצד השני הוא שבהיעדר
מנגנון מפנה, בהיעדר תקציבים לתקנים,
נראה שהרפואיים והשיקומיים דוחפים
לערבוב בין המומחיויות השונות, להרחבת
הגבולות של מומחיותם ולצמצום המומחיות
של הקליניים. בריאות הנפש הייתה עד כה
הבית של הקליניים. המקום של הקליניים
הוא שעומד כרגע בסכנה ובסימן שאלה.
ייתכן שסולידריות בהפ”י בעת הזו אינה
נמדדת בשאלה האם הקליניים יתמכו
במאבקם של שאר החטיבות להיכנס
לרפורמה, אלא להפך, בשאלה האם שאר
החטיבות יתמכו במאבקם של הקליניים
לשמירה על מקומם ההיסטורי בבריאות
הנפש, במאבקם על טיפולים ארוכי טווח
לצד טיפולים קצרי טווח, בחיזוק מומחיותם
מול מקצועות פארא-רפואיים אחרים
המאיימים לתפוס את מקומם. האם זה
הזמן ללחוץ על הקופות לקבל את כל
הפסיכולוגים כשהמקום של חטיבה אחת
בסכנה? האם לנפנף מול הקופות בכדאיות
הכלכלית של הכנסת רפואיים ושיקומיים
לבריאות הנפש כיוון שהם מדברים בשפה
רפואית, שואפים לשינוי התנהגותי, מומחים
לטיפולים קצרי מועד ומבוססי ראיות, היא
לא טקטיקה שנועדה לזרוע ספק במקומם
של הקליניים שעדיין מדברים על הצורך
של מטופלים בטיפול ארוך טווח, על תנאים
להכשרה ארוכה ויסודית ועל שמירה של
הידע והכלים הדינאמיים? בישיבה נכח גם
יו”ר הוועדה המקצועית הקלינית. כששאלתי
האם יש לחצים על הוועדה להגמיש את
תנאי ההתמחות כדי שיתאימו לצרכים
של קופות החולים שאינן רגילות להוצאות
הכוללות שעות הדרכה רבות, ישיבות צוות
רבות, סמינרים תיאורטיים, דיאגנוסטיקה
איטית וכו’, נרמז לי שהתשובה לכך היא
חיובית.
סולידריות היא דו-כיוונית. אני בעד להגביר
את מודעות הציבור ומודעות הקופות
בנחיצות ובמומחיות של כלל החטיבות
המטפלות. אני חושב שיש מספיק תחלואים
נפשיים וצרכים נפשיים להבטיח את מקומן
של כלל החטיבות. לציבור מגיע לדעת
ולקבל שירותים מכלל הפסיכולוגים,
והקליניים אינם מומחים לכל עניין נפשי.
יש תחומים שאחרים מומחים יותר מאיתנו
וראוי שיהיה לציבור את הנגישות אליהם.
אולם אינני מזדהה עם השפה המיליטנטית
של חלק מנציגי החטיבות, שבלי לשים
לב (במקרה הטוב), במאבקם הצודק על
הכרה ומקום, מוכנים לטשטש ואף לבטל
את מקומם של הקליניים או את התשתית
המקצועית שרוב ציבור הקליניים בארץ
רוצה לשמר. הפ”י היא המקום שבו אנו
צריכים ללמוד לשתף פעולה ולהתחשב
בצרכים של כל חטיבה על מנת להפיק
אמירה משותפת שאיתה אפשר לפנות
כגוף אחד מול המציאות החיצונית. גופים
חיצוניים, בין שאלו קופות החולים או משרד
האוצר (בנושא השכר), אינם רואים בעין
טובה את המסרים הכפולים ואת הפיצולים
שהם מקבלים מהחטיבות השונות בתוך
ציבור הפסיכולוגים. יתרה מכך, הם גם אינם
מבינים ואין להם כוח לעסוק בניואנסים שאנו
עוסקים בהם בתוכנו. האינטרס של הציבור
הקליני הוא שמומחיויות אחרות יזכו להכרה
ומקום מכיוון שהתהליך יגביר את המקום
של כלל הפסיכולוגים בבריאות הנפש. יחד
עם זאת, באותה מידה, זה אינטרס של
כלל החטיבות לשמור על האינטרסים של
הקליניים והאופי של ההכשרה הקלינית כדי
שנוכל להעצים את כוחנו המשותף זה לצד
זה ולא זה במקום זה.
החטיבה הקלינית מארגנת בימים אלו
את יום העיון השני בנושא הרפורמה. כפי
שהבטחנו ביום העיון הראשון, נמשיך לעדכן
ולהביא מומחים שמבינים מה קורה מאחורי
הקלעים בצד מה שמתקיים באופן רשמי.
הרפורמה ומקומם של הפסיכולוגים בתוכה
חשובה לפסיכולוגים העובדים כיום בשירות
הציבורי, אולם היא צריכה לעניין את כלל
הפסיכולוגים כולל אלו שעובדים באופן
פרטי. זאת משום שאיכות המקצוע קשורה
לאיכות ההתמחות וההכשרה. למרות
קיומם של כמה מכונים פרטיים המכשירים
מתמחים, ככלל, רוב ההכשרה הקלינית
תלויה, במידה רבה, בכוחם של הפסיכולוגים
להתקיים בתוך השירות הציבורי.
כמו תמיד, אני מזמין את חברי הפ”י לכתוב
לחטיבה הקלינית דרך אתר הפ”י את
דעתם, עמדתם ותחושותיהם לגבי הנושאים
שעולים על הפרק ולהביע את ציפיותיהם
מחטיבה.
עמוס ספיבק
יו”ר החטיבה הקלינית
דבר החטיבה התעסוקתית ארגונית
חברים יקרים,
בימים אלו אנו נערכים לקראת כנס
החטיבה השנתי, שיערך בתאריכים
5102.3.31-11, כמיטב המסורת, בניר עציון.
הפעם, לבקשת החברים בסקר ציפיות
שהעברנו לאחרונה, קיצרנו את משך
הכנס לשני לילות במקום שלושה.
שינוי נוסף שמתוכנן הוא שימת דגש
על הכוחות הפנימיים שקיימים בקרב
אנשי המקצוע שלנו. בהתאם לכך, לצד
הסדנאות הוותיקות הפופולאריות, אנו
מציעים סדנאות שיעבירו מיטב אנשי
המקצוע מהחטיבה. קו זה מתיישב עם
תפיסת העבודה שמנחה אותנו לחזק את
מעמד הפסיכולוגיה התעסוקתית ארגונית,
תוך יישום זאת בראש ובראשונה “בבית”
המקצועי שלנו.
שינוי נוסף שהתחלנו בו כבר בשנה שעברה
וזכה לפידבקים חיוביים, הוא עבודה
בקבוצה גדולה. פורמט זה מאפשר דיאלוג
וסיעור מוחין ביחס לנושאים הבוערים
והתקועים “שמציקים” לנו במקצוע.
לאחרונה קיבלנו פניות של בוגרים
במגמות התעסוקתיות שמתקשים למצוא
מקומות התמחות בחטיבה, ובפרט בענף
הייעוץ התעסוקתי, תופעה שגורמת
לזליגה להתמחות החינוכית או לוויתור על
התמחות ולצמצום המחלקות באקדמיה.
נשמח בהקשר זה לרעיונות ולסיוע
מהשטח למנוע תופעה זו שמכרסמת
בחטיבה בכללותה.
מעבר לכך, לתשומת לבכם, ב-5102.3.81
מתוכנן כנס במכללת נתניה על החלטות
קריירה לזכרו של פרופ’ אלחנן מאיר ז”ל,
אבי הפסיכולוגיה התעסוקתית בארץ, ובו
ישתתפו מיטב אנשי המקצוע שלנו.
לסיום, אנו מצפים לראותכם בקרוב בכנס,
נהנים מההזדמנות לבלות יחד, ללמוד,
להתפתח ולחזק את הקשרים המקצועיים,
ולהתחזק כחטיבה!
בשם ועד החטיבה,
שרית ארנון-לרנר
יו”ר הוועד - אורית בן שאול
חברי הוועד - ז’נט ספז, חנה גורדון,
מיכאלה שנייר, מיכל פוני, נטע לוטרמן,
עמיר סנדר (משמש גם חבר הוועד
המרכזי) ושרית ארנון-לרנר.