7 / 82
פסיכואקטואליה
- 7 -
“על-מנת להגיע אל גופי, הרופא שלי חייב להגיע דרך אישיותי.
הוא חייב להגיע דרך נשמתי.”
Anatole Broyard, 1992
בקורות חייו של כל אדם אפשר למצוא סיפור של מחלה גופנית.
כל בן תמותה עלי אדמות חלה בעבר, חולה בהווה ובוודאי יחלה גם
בעתיד. צר לי על דברי הפתיחה בעלי האופי הדטרמיניסטי הללו,
אך כולנו נאלצים בעל כורחנו להתייחס לעובדת חיים זו כמציאות
המשותפת לכלל קיומו של המין האנושי שאין להכחישה.
מחלה גופנית מקרבת בני משפחה זה אל זה, אך יכולה גם
להרחיקם זה מזה. מחלה חודרת אל תוך מערכות יחסים בין
אישיים, בין שמדובר בבני משפחה, בחברים או בידידים. המחלה
) לחולה ומפרידה ביניהם בעת
Caregiver
מקרבת את המטפל (
המוות. מחלה גופנית משפיעה על מודעות החיים שלנו, ומזכירה
לנו את ערך החיים ואת ערך הבריאות. היא יוצרת מצבי בלבול
וספק בתקווה להחלים. המחלה מעוררת אומץ ופחד כאחד,
ייאוש, חרדה אך גם תקווה.
מגיל הינקות והילדות והלאה, ניסיוננו במחלות גופניות מעצב
את דרך חיינו בדומה למזון הנכנס לפינו או האהבה או הדחייה
שאנו חווים במהלך חיינו.
מוטיבים רגשיים אופייניים
בפסיכותרפיה במחלה גופנית ונכות
קיימים מוטיבים רגשיים אופייניים המופיעים במהלך התהליך
הפסיכותרפויטי בחולה במחלה גופנית ובקשרים שלו בתוך
המערכת המשפחתית, הבולטים בעוצמתם והמשפיעים
ביותר על המהלך הפסיכותרפויטי (אהרנפלד ונבון, 2002).
הכחשה מול קבלה
ידיעתו של החולה כי הוא חולה במחלה קשה נקשרת בדרך
כלל לשתי תגובות עיקריות: האחת, תגובה רגשית קשה וכניסה
למצב של הלם נפשי, והשנייה, תגובה “קפואה”, נסיגה והכחשה
כאילו הכול כרגיל, דבר לא התרחש. הסתגלות למצב החדש
היא עניין של זמן. כל החולים ובני משפחותיהם, כאשר נאמרת
להם האבחנה הרפואית הקשה, עוברים תהליך של מאבק
McDaniel,
רגשי והתנהגותי על מנת להסתגל למצב החדש (
). החולה ובני משפחתו נעים על רצף
Hepworth & Doherty, 1992
של הכחשה מול קבלה, עם תנודות משמעותיות לאורך זמן.
לעתים החולה יכחיש את מצבו, בה בשעה שבני משפחתו יקבלו
את המציאות החדשה כפי שהיא. או אז מתרחשת מעין דרמה
משפחתית על הרצף של הכחשה מול קבלה.
ייאוש מול תקווה
הסתגלות למחלה היא מסע בלב ים סוער המלווה בעננים
שחורים השלובים יחד עם קטעי שמים בהירים, שטופי שמש פה
ושם. ענני הייאוש עשויים להתחלף בשמים בהירים שטופי תקווה
חדשה, וחוזר חלילה, בפתאומיות.
חולים ובני משפחותיהם מרגישים אכזבה, בדרך כלל, בשלבים
הראשונים של המחלה הגופנית הקשה. יחד עם זאת, יש מי
מביניהם המביטים בתקווה לעתיד לאחר ששמעו סיפור אופטימי
של חולה כלשהו שאובחן באבחנה דומה. לאחר שהמחלה
התייצבה פחות או יותר מבחינה רפואית, התקווה גוברת.
כאשר המחלה יוצאת מן האיזון הרפואי שהושג, שוב הייאוש
גובר. התנודות החריפות הללו, לעתים דווקא מסייעות לחולה
ולמשפחתו ללמוד לצפות למצבי תקווה וייאוש מתחלפים.
סודיות מול פתיחות
הצורך לסודיות במחלה עשוי להיות נלמד מהפרטיות שאנו
שומרים לגופנו וצרכיו. שמירת המחלה כסוד משקפת את
האמונה שמחלה היא עניין אישי הקשור בכישלון או באשם,
דבר שיש להתבייש בו. לעומת זאת, יש מי שמעוניינים לחלוק
ברגשותיהם ובמחשבותיהם על מצבם הגופני ומחלתם. התהליך
הפסיכותרפויטי בחולה במחלה גופנית, יכול לשמור על רצון
החולה לסודיות מובנית על פי צרכיו, עם עידוד הפתיחות כפי
שמצופה בתוך התהליך הפסיכותרפויטי.
אשמה מול מחילה
המחלה עלולה להיתפס ככישלון אישי. “מה עשיתי שזה מגיע
לי?” היא שאלה שכיחה הנשאלת על ידי החולה במחלה גופנית
בחדר הטיפול. בתקופתנו, שבה בריאות גופנית, אורח חיים
“בריא”, שליטה בחיים ומודעות לעצמי מוערכים על ידי אנשים
רבים, החולה במחלה גופנית מרגיש אשם על כך שאולי לא עשה
די כדי לטפל בעצמו ולשמור על בריאותו. אשם מופיע, למשל,
אצל הורה לילד חולה, האומר: “מדוע לא הגנתי על ילדי?”
בקצה השני של הרצף עשוי להתרחש תהליך של מחילה
לרגשות האשם וקבלה של חולשת הטבע האנושי. החולה
מקבל בהבנה את הגבולות שבהם יכול היה לשמור ולהגן טוב
יותר על בריאותו שלו או של מי מבני משפחתו האהובים.
עול מול הקלה
). זהו
caregiving
עול מהווה, לעניינינו, מילה נרדפת לטיפול (
) העמוס פיזית
caregiver
המשקל הבלתי נראה אצל המטפל (
ונפשית בטיפול בחולה במחלה הכרונית. מטפלים מקרב בני
ד”ר שאול נבון הוא פסיכולוג רפואי ושיקומי מומחה-מדריך, מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה. מרצה באוניברסיטת תל אביב.
snavon@netvision.
net
.
il
בעל קליניקה פרטית.
מחלה גופנית:
המשגה תיאורטית ומאפיינים לפסיכותרפיה
שאול נבון