35 / 68
פסיכואקטואליה
קול ואינטונציה הם מהאלמנטים הבלתי מילוליים שאינם
קיימים כלל בתת”ח. חלק ניכר מהילדים המשתמשים בתת”ח
מוגבלים פיזית (לדוגמא עקב חולשת שרירים) ביכולת לבטא
עצמם באמצעות תנוחות גוף, הבעות פנים, מחוות.
התת”ח אינו מתייחס למאפיינים אישיים.
7 7 .
היעדר סגנון אישי:
הוא דומה ולפעמים זהה למחשב של ילדים אחרים. מתוך כך,
קיים אלמנט של היעדר סגנון אישי.
אוצר המילים מוכתב על ידי המפעיל ולכן חסרה
•
האפשרות לשימוש של הילד בביטויים כגון מילות סלנג
או ביטויים קוליים אחרים.
מאפייני הפלט הקולי במחשבי התת”ח עשויים להיות
•
זהים. כלומר, קיימים קולות דומים באותה הקבוצה,
והמקשיב מתקשה לזהות מאיזה מחשב בקע הקול.
כאמור, היכולת לבניית זהות קשורה באופן הדוק לתקשורת בין
אישית, ולכן לקשיים אלו השפעה משמעותית על תהליך בניית
הזהות.
לאדם שאינו פגוע פיזית יש אפשרויות מגוונות לביטוי עצמי
וליצירת קשר ושיתוף עם אחרים (כגון משחק משותף, יצירה,
אמנות). אך אצל ילדים בעלי מוגבלות פיזית משמעותית,
התקשורת מהווה מוקד כוח יחסי שחשיבות הפיתוח שלה מכרעת
גם בהיבט זה.
המטרה והדרך
מתוך הרצון לסייע לבניית זהות אישית למרות הקשיים בתחום
התקשורת, הוצבה מטרה לסייע בגיבוש זהות אישית באמצעות
שיח על רגשות (אוהב, שונא, כועס, פוחד), העדפות (חושיות,
רצונות), והשוואה מול רגשותיו והעדפותיו של האחר.
האמצעי שנבחר על ידי הצוות להשגת המטרות הללו היה ההשלכה
.(
Mackenzie, 2008) (projective imagination)
הדמיונית
ההשלכה הדמיונית מתוארת כשימוש בדמיון לצורך ייצוג חוויות,
שאיפות ודילמות של האדם. לדוגמא: ילד יכול לבחור מקום שאליו
הוא רוצה להגיע ולהחליט את מי הוא מזמין לשם, וכך למעשה
מספר על הדמויות בחייו ועל שאיפותיו ביחס אליהן. השיח יכול
לכלול אירועים שלא קרו במציאות אלא במרחב הדמיוני. השלכה
זו מאפשרת גיבוש של “מי אני” בעזרת שאלות הנוגעות ל”מי אני
יכול/רוצה/שואף להיות”, והשוואה לבחירות של אחרים.
ההשלכה הדמיונית מורכבת משני אלמנטים עיקריים: הדמיון
והנרטיב.
מאפשר לכל ילד להביע את עולמו הפנימי באופן
עולם הדמיון
חופשי ופתוח, ללא הגבלה של מידע קונקרטי הנתון לשיפוט.
מאפשר בנייה של חוויות אפשריות ועיבוד של אירועים
הנרטיב
שהתרחשו על ציר הזמן.
התנהלות הקבוצה
נפגשנו פעם בשבוע, ביום ובשעה קבועים, למשך 54 דקות.
הקלינאיות והפסיכולוגית תיווכו וניהלו את המפגש. הילדים ישבו
במעגל כאשר ליד כל ילד יושב איש צוות (מורה, סייעת, בת שירות,
תומכת תקשורת) שתפקידו לדאוג לתקינות המחשב והמתג.
בשנה הראשונה לעבודתנו, ההתמקדות הייתה בפיתוח המרחב
הדמיוני. כל ילד יצר את “המקום הבטוח” הדמיוני והפרטי שלו.
בראשית כל מפגש, הילדים ספרו לאחור מ-5 עד 1 על מנת לבצע
.)
Kazak et al., 1998
מעבר ברור לעולם הדמיון (
לאחר מכן, אחד הילדים פתח בשאלה החוקרת את המקומות
הבטוחים, בפנייה לשאר הילדים. השאלות הוזנו על ידי קלינאיות
התקשורת לתוך המחשבים: איפה המקום שלך? (לדוגמא: כדור
פורח, ירח, חוף ים, ג’ונגל, בועה ורודה, החדר שלי וכדומה), אילו
דמויות אתה מזמין? אילו צבעים יש שם? תאורה? מזג אוויר? בכל
שיעור התמקדה הקבוצה בשאלה אחת שעדיין לא פותחה. לאחר
הקשבה לשאלה, כל ילד בקבוצה הביע את בחירתו לגבי תיאור
המקום האישי שלו.
מיומנויות השיח שהתפתחו היו בעיקר לקיחת תורות והקשבה בין
הילדים.
התהליך ליצירת מקומות בטוחים של הילדים ארך מספר ניכר
של מפגשים (כ-02), וכך גובש תיאור מפורט כפי שאפשר
לראות בדוגמא הבאה. על מנת לוודא שרעיונות הילדים הובנו
על ידי הצוות, כל תיאור הוקרא בפניהם וניתנה להם הזדמנות
להגיב בהסכמה או אי-הסכמה ולתקן במקרה שחשו אי-הלימה
לכוונותיהם. בשיעור אומנות כל אחד הכין דגם של המקום שלו,
ובשיעור מוזיקה כל אחד בחר שיר או קולות שאותם רצה להשמיע
במקום הבטוח שלו. בסוף השנה הציגו הילדים את המקומות בפני
הצוות וההורים, כאשר התיאור הוקלט מראש והילדים השמיעו את
התיאור באמצעות המחשב.
להלן קטע מתיאור של ילדה בת 8 בקבוצה:
“בג’ונגל שלי שולטים הצבעים ורוד, כסף, סגול וחום. הוא מפחיד,
אבל כשאני נמצאת עם חברים שלי אני לא פוחדת אפילו שחשוך
שם. הזמנתי את נועה [שם בדוי] אבל היא לא רצתה להצטרף
בגלל האריות. טוב, אני מתחשבת ואוותר לה הפעם.
“מי שהצטרף אלי יכול לשמוע את גלי הים בחוף הקרוב, ואת צלילי
הציפורים, הקופים, והאריות השואגים. כאן אתם רואים גם חיות
נוספות: ארנבת, ברווז, זברה, ג’ירפה, דב, אריה ונמר. יש לי כאן
בתיק את המפתחות של הבית, כדי שאוכל לחזור כשארצה. אה,
וטוב שזכרתי לומר לכם: יש לי רק בקשה אחת: אל תכניסו לכאן
דבורים, זבובים ומכונות הנשמה! טוב? יופי! אז אפשר להמשיך...”
אף משורות ספורות אלו אפשר להבחין ביכולת להבעת העדפות ורצונות,
וניכר היטב גם מרחב הבחירה להיות ולעשות כל מה שהיא רוצה.
לפני כמה ימים שאלתי את הילדה הזו: איך את מרגישה כשאת
בעולם הדמיון, ויכולה לראות, להרגיש, להזמין ולעשות כל מה
שמתחשק לך? היא ענתה: “מופתעת ומאושרת”.
בשנה השנייה למיזם הוספנו את ממד הנרטיב - הסיפור. התמקדנו
ביצירת נרטיב משותף למשתתפי הקבוצה, לשם הגברת המוטיבציה
- 35 -
המרחב
הדמיוני
סיפור
קבוצתי
גיבוש זהות