פסיכואקטואליה

יולי 5102

פיצול בין גוף לנפש.

3 פגישות הערכה ואבחון

תהליך העבודה:

עם רופא ופסיכולוג (יחד): בהן נבנית

אבחנה ביו פסיכו-סוציאלית והצעה לטיפול.

במסגרת פגישות אבחון והערכה המבוטחים

המאתר פסיכופתולוגיה

BSI

ממלאיםשאלון

ושאלון תפיסת המחלה. מילוי השאלונים

בכל המרפאות לפני ואחרי הטיפול מאפשר

להעריך את יעילות הטיפול. עבודת

מחקר ראשונית שעקבה אחרי תוצאות

ההתערבות הצביעה על יעילות ההתערבות

באיזון המחלה, שיפור איכות החיים וירידה

בדיכאון ובחרדה. המחקר הוצג בכנס איכות

ברפואה בשנת 3102.

מפגשי המשך הכוללים: ייעוץ פסיכולוגי

לצוות או טיפול משולב של פסיכולוג ורופא,

6-9 פגישות, לרוב בגישה התנהגותית

) ומערכתית.

CBT

קוגניטיבית (

השירות הפסיכולוגי הרפואי משתלב במערך

בריאות הנפש המחוזי ולוקח חלק פעיל ויוזם

בלמידה, בחדשנות, באינטגרציה ובמצוינות

קלינית ומחקרית. השירות צפוי להתרחב

הן בתחומי העיסוק והן בפריסה גיאוגרפית

שתאפשר נגישות גדולה יותר. בנוסף חותר

השירות להרחיב את המאמץ המחקרי, תוך

שיתופי פעולה עם האקדמיה. בשנת 7102

צפוי השירות במאוחדת להתחיל ולהכשיר

מתמחים בפסיכולוגיה רפואית, לאחר

קבלת הכרה כמוסד מוכר להתמחות.

ועד החטיבה ונציגיו,

פטריסיה מן-בוטבול (יו”ר),

נטלי מלמד שמעון, רותי יבור,

ברק סלוצקר ודנה רביי

- 6 -

לפסיכולוגים הקליניים שלום,

קיץ 4102 ייזכר כקיץ של מלחמה בעזה

במבצע צוק איתן. קיץ 5102 ייזכר אצלנו

הפסיכולוגים כקיץ שבו החלה הרפורמה

בבריאות הנפש. הרפורמה נכנסה לתוקף

באחדביולי. משרדהבריאותהעביר בתאריך

זה באופן רשמי את האחריות הביטוחית

לבריאות הנפש אל קופות החולים. מעתה,

אם אזרח רוצה טיפול נפשי ציבורי הוא צריך

לפנות לקופת החולים שלו. משרד הבריאות

נשאר בתפקיד הרגולטור בלבד. התחנות

לבריאות הנפש ממשיכות לספק שירותים

נפשיים, אך הן לא תוכלנה להמשיך ללא

טופס 71 של קופת החולים.

עם העברת האחריות יש גם העברה של

תקציב הגדול פי 4 מתקציבים שהוקצו

בעבר לבריאות הנפש. העברת התקציב

היא למעשה הבשורה האמיתית של

הרפורמה כיוון שבריאות הנפש יובשה

ב-02 השנים האחרונות. יש הסכמה מקיר

לקיר שבריאות הנפש עומדת על רגליים

מקרטעות ושהיא זקוקה לתקציב גדול

יותר כמו אוויר לנשימה. באופן היסטורי

התנגדנו להעברת הביטוח לקופות החולים.

תחת זאת, חשבנו שאפשר להשאיר את

האחריות לבריאות הנפש במשרד הבריאות

ולהשתמש בתקציב נוסף על מנת להפסיק

את הייבוש. הטענה הייתה שבפחות כסף

ממה שהאוצר העביר לטובת הרפורמה היה

אפשר להגדיל את התקנים בתוך התחנות

הקיימות בהתאם לגידול האוכלוסייה

ולהקים תחנות חדשות בפריפריה בהתאם

להתפשטות האוכלוסייה.

אולם אף אחד לא שאל אותנו מה אנו

מעדיפים!

המדינה העדיפה להיפטר מהאחריות

לבריאות הנפש. המדינה זה גם האוצר וגם

משרד הבריאות. שניהם הגיעו למסקנה

שאם משרד הבריאות יהיה גם הספק

וגם הרגולטור של עצמו, הוא יעשה את

שני התפקידים המנוגדים הללו בצורה

לא יעילה. לאחר שנים של ייבוש לא היה

קשה להוכיח שמשרד הבריאות איננו

ספק מספק. המדינה חיפשה מי ייקח

את האחריות ומצאה את קופות החולים.

החשיבה הייתה שקופות החולים כבר

פרוסות באופן די נרחב בארץ ולכן יהיה זה

טבעי שהן ישתמשו במערך הפריסה שלהן

להגיע למקומות שמשרד הבריאות לא

הגיע אליהם בפריפריה. במקום מרפאות

של הגוף, הן יהיו מרפאות של גוף ונפש.

כמו כן, חשבו שהתחרות בין הקופות תיצור

מוטיבציה להעניק שירותים בסטנדרטים

גבוהים ושבריאות הנפש תזכה לשדרוג הן

במבנים והן בשירותים הנפשיים.

הרצון להשיק את הרפורמה החל לפני

02 שנה. בכל פעם שהיה דיון בכנסת

על הרפורמה היא נדחתה משתי סיבות.

הראשונה הייתה שהיא לא מספיק טובה

והשנייה שמשרד האוצר לא הסכים

לתקצב אותה. לאחר שנמצא הכסף (קרי

המוטיבציה להשקיע בבריאות הנפש),

נשארה רק הסיבה הראשונה. הוצעו הרבה

שיפורים שחלקם התקבלו וחלקם נדחו.

הכנסת עדיין דחתה את הרפורמה משום

שהיא לא הגיעה לסטנדרט מספק. עד

שלממשלה נמאס מהדחיות, והיא הפעילה

את הרפורמה בצו שעוקף את הכנסת.

במובן מסוים זו פעולה לא דמוקרטית.

במובן אחר זו פעולה של משילות. כמה

אפשר לעכב את הרפורמה שמהותה היא

השקעה גדולה יותר בבריאות הנפש רק

משום שהמתווה של הרפורמה לא מושלם

בעיני אנשי המקצוע? ומה קורה למטופלים

בינתיים? מה קורה למרפאות העמוסות?

מה קורה לאנשים העניים וגם לאנשים

ממעמד הביניים שלא יכולים לעמוד

בתשלום למטפלים פרטיים?

התחנות המשיכו לעבוד תחת הייבוש, אך

כמות המטופלים שהן יכלו לקלוט הייתה

נמוכה בהרבה מהצרכים של האוכלוסייה.

למען האמת, פלא שהן החזיקו מעמד

עד כה. הרושם שלי שהן החזיקו מעמד

בשל המסירות של העובדים שלהן שגם

עבדו בשכר נמוך, וגם עבדו מעבר לאחוזי

המשרה שלהם.

בעבר התייחסתי למצב זה שהמדינה

הציבה בפני הפסיכולוגים כ”משפט

שלמה”. אם רוצים להציל את בריאות

הנפש מייבושה המוחלט צריך למסור אותה

לאמא מאמצת. המסר העקבי של האוצר

היה שבלי רפורמה (מעבר לקופות החולים)

לא יהיה תקציב. המאבק של הפסיכולוגים

לעצור את הרפורמה אולי עיכב את

הרפורמה (וגם זו יומרה גדולה מדי כיוון

שרוב העיכובים נבעו מממשלות מתחלפות

והיעדר תקציב להפעיל את הרפורמה ולא

בגלל מאבק הפסיכולוגים), אך המאבק

מעולם לא הצליח לשכנע ממשלות לתקצב

את האלטרנטיבה לרפורמה. בריאות

הנפש פשוט סבלה מהיעדר השקעה.

אם הפסיכולוגים ראו בתחנות לבריאות

הנפש את האמא הביולוגית, אז האוצר

ייבש לה את השד, וצמצם לה את החלב

כך שהיא לא יכלה להניק את כל הילדים.

לאמא המאמצת (קופות החולים) האוצר

מוכן להעביר הרבה יותר חלב. אולם לאמא

המאמצת יש תנאים אחרים לאימוץ. לא על

פי הסטנדרטים שלנו. היא לא מוכנה להניק

. היא לא רואה

אלא רק את קוד

את קוד

צורך לשמור על סודיות באותה קפדנות כיוון

שגוף ונפש זה אחד וכמו שלא מסתירים

מרופאים אבחנות גופניות, אין צורך (ואפילו

אסור) להסתיר אבחנות נפשיות. היא גם לא

מוכנה להתחייב להעסיק בייביסיטר בוגרת

עם ניסיון (פסיכולוגים מכל החטיבות שעברו

הכשרה ארוכה), ואולי תעדיף תיכוניסטית

זולה יותר (מטפלים באמצעות...).

הרפורמה מעלה הרבה חששות ודברי

ביקורת בקרב הפסיכולוגים.

הסתדרות הפסיכולוגים החליטה בקדנציה

הזו להביא את הביקורת למקבלי ההחלטות

דרך השתתפות פעילה במנהלת הרפורמה

מתוך עמדה התומכת במטרות הרפורמה

להרחיבאת זמינותהטיפול ונגישותו והעברת

האחריות לקופות החולים. ארגונים אחרים

דבר החטיבה הקלינית