8 / 68
אפריל 5102
- 8 -
דבר החטיבה הקלינית
לפסיכולוגים שלום,
בשעה שדברים אלו נכתבים אנו לפני יום
העיון השני שהחטיבה הקלינית מארגנת
בנושא הרפורמה בבריאות הנפש.
רבים עסוקים בשאלה כיצד הרפורמה
תשפיע על ההכשרה של פסיכולוגים
לעתיד ואילו שינויים היא עשויה לחולל
בתהליך ההכשרה. אפשר לשאול מדוע
שהרפורמה בבריאות הנפש תשפיע
כלל על תהליך ההכשרה? הרי הדרישות
המקצועיות שמציבה הוועדה המקצועית
במשרד הבריאות נקבעות על ידי
פסיכולוגים שאינם שייכים ואינם תלויים
בקופות החולים, והיא רשאית לשמור על
עמדה אוטונומית המגדירה מה פסיכולוג
אמור לעבור בהכשרה. אמנם הרפורמה
מעבירה את האחריות הביטוחית בבריאות
הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים,
אך הוועדה המקצועית אינה עוברת
לקופות ביחד עם הרפורמה. אז מדוע
שנחשוש שיהיה שינויי מלאכותי שאינו
משיקולים מקצועיים בתהליך ההכשרה?
החששות נובעים מכך שהאוטונומיה
של הוועדה המקצועית אינה פועלת
בוואקום. עד כה, רוב המתמחים עברו
את התמחותם בתחנות לבריאות הנפש
שפחות או יותר הזדהו עם הדרישות של
הוועדה המקצועית. בין אם מתוך הזדהות
עם הצורך להשקיע במתמחה השקעה
נרחבת בהדרכות וסמינרים, ובין אם מתוך
שיקולים פרקטיים של רצון לקבל מתמחים
ששכרם ממומן על ידי המלגות של משרד
הבריאות. התחנות פנו לוועדה המקצועית
לקבל “הכרה כמקום התמחות” ועמדו
בסטנדרטים שהוועדה הציבה. נראה
שקופות החולים החלו השנה לפנות גם
הן לוועדה המקצועית להכיר במקומות
החדשים שהן מקימות במסגרת הרפורמה
כ”מקומות מוכרים להתמחות”. אלא שביולי
5102, קופות החולים יכולות להפעיל לחץ
על הוועדה המקצועית להגמיש את
הדרישות המקצועיות מתוך ידיעה שאם
התחנות לבריאות הנפש ייסגרו או יעברו
לאחריותן, אז ייווצר מצב חדש של מחסור
במקומות התמחות. הוועדה המקצועית
תמצא את עצמה מחפשת מקומות
התמחות לא פחות מאשר המקומות
יחפשו את האישור של הוועדה.
אין שום רע בכך שהוועדות המקצועיות
יתאימו את עצמן להתפתחויות חדשות
בפסיכולוגיה, שיטות טיפול, מחקר ואבחון
וישנו את דרישות ההתמחות בהתאם
לשיקולים מקצועיים. יהיה עצוב לראות
את הוועדה המקצועית “נאלצת” להפחית
ברמת ההשקעה של מקום ההתמחות
בלמידה של המתמחה לטובת הגברת
שעות העבודה שלו/ה מול מטופלים. קופות
החולים אינן חייבות להעסיק פסיכולוגים.
יש מקצועות טיפוליים אחרים שדורשים
השקעה נמוכה יותר בתהליך ההכשרה של
המטפל. דיווחתי בגיליון הקודם שנראה
שלמרות שקופות החולים אינן מחויבות על
פי ההסכם עם משרד הבריאות להעסיק
פסיכולוגים, הן מחפשות פסיכולוגים
לתחנות החדשות. נראה שבכל זאת יש
הבנה שלא כדאי להקים מערך בריאות
נפש ללא פסיכולוגים. אולם כמה זמן
ייקח לפני שגורם ניהולי ייכנס לתמונה
ויאמר שפסיכולוגים צורכים יותר מדי
שעות הדרכה לעומת שעות הטיפול שהם
נותנים, ומדוע מקצועות פרא-רפואיים
אחרים דורשים פחות? (תשובה - לא ייקח
זמן, זה כבר קרה בקופת חולים לאומית).
מצב שבו מקומות התמחות מוכרים ייסגרו
בבת אחת הוא מצב מסוכן שכן לוקח זמן
לפתח מקומות חדשים, שמסוגלים לעמוד
בדרישות הוועדה. גם ככה קיים לחץ עצום
של מתמחים המחפשים מקומות התמחות.
העיכוב בהתפתחותם המקצועית בשלב
קריטי כל כך בחיים הוא בלתי סביר.
השאלה האם הוועדה תעמוד בלחצים
להנמיך את ההשקעה במתמחה ולהגמיש
את דרישותיה מתהליך ההתמחות על
מנת ליצור הרבה מקומות חדשים תחת
אלו שייסגרו היא דילמה שקשה לענות
עליה באופן חד משמעי. ייתכן שלא
תהיה ברירה אלא לאפשר שינוי זמני של
דרישות הוועדה עד אשר יקומו מספיק
אלטרנטיבות.
המאבק של הסתדרות הפסיכולוגים ושל
גורמים אחרים להכניס את הפסיכולוגים
לרפורמה כחלק מעוגן בהסכם, כבר
לא יקרה השנה, וסביר שגם לא בשנה
הבאה. לא תקנות ולא הבטחות ישמרו על
הפסיכולוגים במערך הציבורי החדש, אלא
רק פסיכולוגים שיסכימו להיכנס לתוך
המערכת ולהשפיע מבפנים בתפקידי
ניהול. כשלמערכת יש חופש העסקה, כבר
אין את הלוקסוס לשבת על הגדר ולחכות
שיקראו לנו, עלינו לשבת על המדוכה. רק
פסיכולוגים בתוך המערכת יכולים להסביר
את הרווח ארוך הטווח שיש בהשקעה
מרובה בתהליך ההכשרה.
עמוס ספיבק
יו”ר החטיבה הקלינית
www.psychology.org.ilבקרו אותנו באתר הבית שלנו: