למרות ה(ש)כול

פורסם ב"פסיכואקטואליה" גיליון מאי 2014 

למרות ה(ש)כול 

אריק בלום, פסיכולוג ומנהל סדנאות בנושא פסיכולוגיה והומור.

פורסם לראשונה בגיליון אוקטובר 2013  של הירחון "חיים אחרים".

המערכת מודה לימימה גולדברג, פסיכולוגית ארצית של משרד הבריאות, על הבאת המאמר לידיעתנו ועל המלצתה עליו.

חיה גליק שכלה בעל ובת שנפטרו ממחלת הסרטן, ואף חלתה במחלה בעצמה ונרפאה. היא מספרת על נקודות המשען בחייה להתמודדות עם השכול ועם הכאב ועל כתיבת ספריה ככלי לריפוי עצמי ולעזרה לאחרים המתמודדים עם טראומות קשות בחיים. שיר כאב

חיה גליק לבית שניידר, ילידת 1950 ותושבת ראשון לציון, יכולה לשמש דוגמה ומופת לכל מי שחווה טראומות קשות בחייו, או כדבריה: "לחיות בעננים למרות הכל, אבל לשמור היטב על השורשים". חיה עברה מהפך בחייה וגם בקריירה המקצועית שלה - היא הייתה מורה ומחנכת עם התמחות אקדמית בחינוך ובספרות, עשתה הסבת מקצוע להדרכת מחשבים ומזה כמה שנים היא מקדישה את זמנה לכתיבת ספרים. ספרה הראשון, "מתחת לגל", מציג את הדרכים שיישמה בחייה להתמודדות עם השכול, ובעקבותיו הגיחו לעולם ספרי הילדים "ממלכת הלילה של לירי" ו"סודות הכיתה הרומנטית". שלושת הספרים האלה משקפים את הנפש הרגישה, את ההומור ובעיקר את דרכה המיוחדת של חיה בהתמודדות הקשה עם השכול. המפגש עם חיה היה מרגש ושופע הומור וחיוכים, הבסיס לריפוי מכל טראומה בחיים.

איוב מודרני
"באמצע החיים, בגיל 45, נפטר בעלי דב ז"ל ממחלת הסרטן", מספרת חיה. "נותרתי אלמנה, אם לשלושה ילדים. הוא נפטר כשבועיים לאחר חתונת בתנו גלית. כל האורחים שהיו בחתונה הגיעו המומים לאחר כשבועיים להלווייתו של דב, אבי הכלה. עברנו משמחה לאבל. כשש שנים לאחר מותו של בעלי, שכלתי את בתי הבכורה, גלית ז"ל, שחלתה בלוקמיה בגיל 28 בהיותה אם לפעוטה בת שנתיים וחצי, היום בת 16. חוויה זו הובילה אותי להפוך בן יום מסבתא לאמא=סבתא. בהמשך חליתי בעצמי במחלת הסרטן. זו הייתה הפעם השלישית שהסרטן הופיע בפתח דלתי. נותחתי ועברתי טיפולים קשים, אך הפעם הייתה חוויה מתקנת ונרפאתי".
איך מתמודדים עם תחושת האסון, עם היותך "איוב המודרני", כפי שכינו אותך מקורבייך?
"בעלי המנוח אמר לי בהיותו חולה מאוד: 'שמרי על הכוחות, מכיוון שהכוח שלך הוא הכוח של שנינו'. מילותיו של בעלי הן צוואתו להמשך חיי. כוח דבריו והחשיבה החיובית שלמדתי מבתי המנוחה גלית תרמו לשמחת החיים, והודות להם אני עוזרת גם לשכולים אחרים בהתמודדותם עם השכול, תמיד בראייה אופטימית של החיים. אני משקמת את הריסות חיי בזכות ילדיי הנותרים, אביב וים, ונכדיי היקרים, שעליהם גאוותי. מהם אני שואבת את כוחותיי, ובהשראתם, בין השאר, כתבתי את הספרים".
בין לבין חיה מתנדבת למען הציבור, וההתנדבות תורמת גם להתמודדות האישית שלה. "ידוע שנתינה לאחר מחזקת מאוד את נפשו של התורם, הנותן מעצמו ללא תנאי", היא מספרת. "התנדבתי בפרויקט של סיוע למשפחות נפגעות שכול מתאונות דרכים בראשון לציון. במסגרת הפרויקט עברתי קורס מיוחד לתמיכה מקצועית. נוסף על כך, התנדבתי בהדרכת מחשבים לגיל השלישי בפרויקט לצמצום הפער הדיגיטלי בגיל השלישי".
חיה ממשיכה גם ליהנות מתחביבים ומעיסוקים שמעניקים לה שמחה, כגון ריקודי עם וערבי שירה, ועוזרת בטיפול בששת נכדיה ובאמה הקשישה. "אין כמו אהבת ילדים יקרים וחיוך נכדים מתוקים להפיח בנו שמחת חיים", היא אומרת. "'תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם ממקומו', אמר ארכימדס. נקודות המשען שלי, המקומות שמהם אני שואבת אושר והשראה, הן אהבת הילדים, המשפחה והחברים, עשייה ברוכה וחשיבה חיובית".
כוח האהבה

חיה מספרת כי הצליחה להתמודד עם שכול כפול של בעל ובת ועם מחלתה שלה בעזרת כוח האהבה. "משפחתי, ילדיי, נכדיי, ילדתה של בתי שנפטרה. אמי, אחיי, משפחת בעלי וגיסתי, תמיכת החברים והכתיבה. באמצעות הכתיבה גיליתי את תעצומות הנפש הקיימות בי. הכתיבה הזרימה בי כוח להתבטא - פריצה הכרחית מתוך האסון. אין הכנה מוקדמת לשכול. יש הכנה לחיים, לא למוות. אי אפשר לומר 'הבה נתכונן לשכול'. אין ניחומים. השכול הוא בלתי הפיך, ואין תקווה לקבל חזרה את היקר מכל. נוסף על כך, מתעוררות התמודדויות מסוג אחר ברצון לחזור לחיים, למשל, זוגיות חדשה. כשהייתי בזוגיות חדשה הילדים היו עדיין צעירים ולא היו בשלים לקבל זוגיות אחרת, ובד בבד היו גם ביקורת מצד החברה והדילמה שלי עם עצמי. בהתחלה הגוף והנפש לא רוצים גבר אחר. החברה הביקורתית פוגעת לעתים, לא במתכוון, מתוך בורות בנושא חוויית השכול, קהות חושים או חוסר טקט. קיימת גם רגישות יתר של השכולים".

איך את נוהגת עם ילדייך היתומים מאב ועם הנכדה היתומה מאם?
"אני מכבדת את מצוקותיהם. הם יתומים ואחים שכולים, לא רק אני שכולה. אנחנו יחד ב'מסע' הזה, בתהליך של חזרה לחיים. ה'יחד' עושה אותו אפשרי להתמודדות. מהרגע הראשון חשוב היה לי לשדר להם את רצון החיים, את שמחת החיים, לצד כבוד לזיכרונות. לא למחוק; לשוחח, ואם יש צורך גם שיחות מקצועיות. חשוב לזכור ולהזכיר להם את הדברים היפים; אף אחד לא רוצה שיזכרו אותו רק בהקשר למחלה. לנכדתי שהתייתמה מבתי יש קשר מיוחד עמי. אני חלק מזהותה, בהיותי סבתה, אם אמה שנפטרה. הנוכחות שלי מעניקה לה אחיזה בתהום שנפערה כשאיבדה את אמה. גם אני, כשאני נוגעת בנכדתי, אני מרגישה דרכה את הנגיעה של בתי המנוחה. נכדתי ואני אוהבות מאוד זו את זו, וגם ילדיי רואים בה אחות קטנה וקשורים אליה מאוד".
סדנת למידה מהחיים

"הספר 'מתחת לגל' מומלץ לכל מי שמתקשה להתמודד עם השכול", מוסיפה חיה. "אני משתפת בספר עצות שהיטיבו עמי ומסבירה כיצד ליישמן - חשיבה חיובית, אופטימיות, ניקוי רעלים, התמקדות בחשוב ולא בטפל, הומור, שמחת חיים והגשמה עצמית. איני מתיימרת להיות פסיכולוגית. אני מייעצת לשכולים ממקום של החוויה האישית של השכול. אין מתכון, הספר הוא סדנת למידה מהחיים על מלחמת ההישרדות של שכולים.
"את שם הספר שאבתי מזיכרון ילדות שלי עם אבי, שלימד אותי לשחות ולהתמודד עם גל גבוה ומאיים. לצלול תחתיו עד יעבור הזעם. אני מודה לאבי מכיוון שמיומנות זו עמדה לצדי מול נחשול השכול. מות בעלי היה הנחשול הראשון בחיי, שאיים להטביע אותי. ביקשתי מפלט מזעמו וצללתי עמוק, מתחת למעמקי הצער והיגון, וכמו שהגוף מאבד ממשקלו כך הרפתה ממני תעוקת החיים. מיד לאחר מכן הגיע עוד נחשול שהחליש אותי, מות בתי, ושמעתי את קול אבי: 'קחי אוויר, תנשמי מחדש'. היום אני כבר נושמת בראש זקוף. מטפורה זו נתנה לי רעיון לשם הספר, ובו אני מושיטה יד לקוראים כדי לשאת אותם מעל הגל".
מה הביא אותך לכתיבת ספר על הכאב ועל ההתמודדות שלך?
"ביבליותרפיה, הצורך לעזור לאחרים והניסיון האישי שלי בהתמודדות. יכולתי להבין ולהכיל אחרים. אני רוצה להקל עליהם ב'מסע', בתהליך ההשתקמות והחזרה לחיים. אמנם כל אחד צריך לעשות את התהליך עם עצמו ולעבור את הדרך, אין קיצורי דרך להשתקמות, אבל השכולים יכולים להשתמש בניסיון של אחרים בדרכי ההתמודדות ולחסוך ייסורים חדשים.
"הכתיבה היא אחת הדרכים שלי להתמודדות, דרך לבטא את היכולות שלי. אני זוכה להזדמנות להגשמה עצמית. הכתיבה היא כלי שדרכו אני יכולה להעביר מסר אופטימי, עידוד ותמיכה לעצמי, לשכולים אחרים ולקרוביהם. בספר 'מתחת לגל' אני מציעה דרכי התמודדות לא כמי שמתיימרת להיות מטפלת מקצועית, אלא ממקום של נפגעי שכול, ממקום של נפגעת שהצליחה לשקם את עצמה. הספר 'ממלכת הלילה של לירי' מעביר מסר ערכי, שבכל ילד קיים הכוכב שבו, ולמעשה בכל אדם, ואם נפיק מעצמנו את המיטב, נגלה אותו ונעזור לאחרים. ספרי השלישי, 'סודות הכיתה הרומנטית', מיועד לבני נוער בגיל ההתבגרות ומעביר להם, דרך סיפור מרתק, מסרים חשובים של בניית מערכת יחסים הוגנת ושל פתרון בעיות של גיל ההתבגרות בכבוד ובאהבה. אני ממשיכה לעסוק בכתיבה וכותבת היום ספר חדש על אהבות".
הומור ושכול יחד, הייתכן?
"ההומור מחזק ומלטף את פצעי השכול. השכול אינו נושא משעשע ואין נוהגים בו בקלות דעת. להפך, אנחנו מכבדים אותו. ההומור נותן את הכוח לעבור את החוויות הקשות, לעמוד בחיים שהתנפצו ולאסוף את השברים. אני מכבדת את הנפטרים באמצעות סיפורים הקשורים אליהם בהומור; בעלי ובתי היו בעלי חוש הומור. כשמזכירים אותם לבני משפחה ולקרובים זה מעלה חיוך ומעיר את שמחת החיים. בתי, למשל, המציאה מטבעות לשון כגון 'מחר כך' או את המשקפיים היא כינתה בשם 'משכחיים' מכיוון שתמיד הייתה שוכחת אותם. כשנזכרים בקוריוזים האלה זה כמו דרישת שלום חמה מילדתי".
אני נפרד מחיה בהרגשה שחלק מתעצומות הנפש שלה עברו אליי וחלחלו בתוכי פנימה. חיה בוחרת להקריא לי שיר שכתבה על החיוך:
"החיוך הוא החבר האופטימי הנצחי,
החיוך הוא הקשר הבלתי מילולי,
החיוך הוא השתקפות היופי הפנימי,
החיוך משדר פתיחות ומפיג עוינות,
החיוך הוא שירת התקווה
החיוך הוא מעון האהבה".

התמודדות עם שכול

מוות של אדם אהוב מעורר כאב עצום. הפסיכיאטרית אליזבת קובלר=רוס הגתה את תיאוריית האבל, המתארת שלבים בהתמודדות עם מוות ועם אובדן. משך כל שלב משתנה מאדם לאדם, וגם הסדר יכול להשתנות. הדבר החשוב הוא שיתרחש עיבוד של האובדן במשך הזמן. אם אין התקדמות ויש תקיעות בשלב מסוים, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית.

* שלב ראשון – הכחשה. בשלב זה האדם מתקשה להאמין שהאהוב אכן איננו ומתכחש למציאות. ייתכנו אמירות כגון: "לא ייתכן, זו בוודאי טעות".
* שלב שני – כעס. בשלב זה מתעורר כעס כלפי גורמים הנתפסים כאחראים למוות, כולל הנפטר עצמו, או כלפי כל העולם. הכעס למעשה מכסה על תסכול ועל כאב אדירים שמתעוררים עקב האובדן. זכירת עובדה זו תקל על הסביבה להכיל את כעסו של האבל.
* שלב שלישי – מיקוח. האדם שחווה אובדן מנסה להתמקח עם גורם מופשט כלשהו, כגון אלוהים, כדי שיחזיר לו את אהובו. שלב זה אופייני יותר לחולים סופניים ולבני משפחותיהם.
* שלב רביעי – דיכאון. רגשות של חוסר טעם וחרטה, לעתים עד כדי אובדן משמעות החיים. בשלב זה מומלץ להכיל את הכאב ואת הקושי בלי לנסות לעודד.
* שלב חמישי – השלמה. עדיין יש תחושות של צער, אך בשלב זה מתאפשרים פרידה מהאהוב, קבלת המצב והמשך החיים.
 

איריס אבידור, פסיכולוגית שיקומית. www.irisa.co.il

ההשפעה המרפאת של כתיבה

ד"ר ג'יימס פנבייקר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טקסס, הוא חלוץ המחקר של השפעת הכתיבה על הבריאות, מסבירה איריס אבידור, פסיכולוגית שיקומית. במחקריו הוא מצא כי כתיבה ממוקדת לטווח קצר בעלת השפעה מיטיבה על הבריאות הגופנית והרגשית של מגוון אוכלוסיות. לדבריו, כשניתנת לאנשים הזדמנות לכתוב על תהפוכות רגשיות, הם חווים שיפור בבריאותם.
"מוחנו מתוכנן להבין דברים שקורים לנו", אומר פנבייקר. "בעקבות אירוע טראומטי או שינוי משמעותי בחיים, מוחנו 'עובד שעות נוספות' כדי לעבד את החוויה. מחשבות על האירוע עלולות להדיר שינה מעינינו, לפגוע בריכוז בעבודה ולהרחיק אותנו מאנשים. אבל, כשאנחנו מתרגמים את החוויה למילים, היא הופכת ל'ניתנת לעיכול'. הכתיבה ממקדת ומארגנת את החוויה באופן ההופך אותה למובנת יותר ולבעלת משמעות".
אנשים שמסוגלים לבנות סיפור, ליצור סוג של עלילה או של נרטיב בכתיבה, הם שיפיקו את המרב מהכתיבה. נוסף על כך, נמצא כי היכולת למצוא סיבה או היגיון ולשנות נקודת מבט במהלך הכתיבה מנבאת את מידת התועלת שיפיק הכותב מהתהליך.

טיפים לכתיבה מרפאת:

• מצאו זמן ומקום שבו לא יפריעו לכם.

• כתבו ללא הפסקה במשך 20 דקות לפחות.

• אל תדאגו לגבי איות או דקדוק, כתבו בחופשיות.

• כתבו למען עצמכם בלבד.

• כתבו על משהו אישי וחשוב לכם ביותר.

• התמודדו רק עם אירועים או עם מצבים שאתם מסוגלים להתמודד עמם כעת.

הטיפים של חיה
חיה מעניקה טיפים להתמודדות עם השכול:
* אופטימיות, חדוות חיים, תחומי עניין, לשאוף להפיק את המיטב אך לא באובססיביות, פרופורציה נכונה בחיים, איזון נכון בכל תחום, נתינה לאחר.
* ללכת עם הלב ולא עם העצות הטובות מסביב, כולל פרק הזמן שצריך להיות באבל וגם ביקורים בבית הקברות.
* הגשמה עצמית חשובה מאוד: לא לוותר על שאיפות שהיו קיימות עוד לפני השכול או על שאיפות חדשות. השכול אינו אמור לחסום אותנו, אלא להפך, עלינו לפרוץ מתוכו.
* אין הגדרה חד=משמעית לדרכי התמודדות, ולא כל דרך מתאימה לכל אחד. לכל אחד יש קצב משלו לחזור אל מעגל החיים מתוך הכאב שחווה.
* הנידונים לחיים, תחזקנה ידיכם!
* אי אפשר לעצור את הנחשול, אבל אני נושמת בראש מורם.
* לשכול יש קצב משלו, אל נא תאיצו. לשכולים מנגנון טבעי של החלמה.
* אם שכולה זקוקה למרווח התאוששות הוגן כדי למצוא את הכוח לחזור לתפקוד.
* לעצור את המרוץ! זהו יום ה"לאט" שלי.
* בממלכת כוח הרצון אני מלכה לתמיד.
* טיפ לעיבוד האבל: אני מזמינה את ההרהורים להתארח בלבי, אבל יש כללים. "האורחים" באים והולכים, ואינם נשארים לצמיתות.
* פסק זמן מאבל.
* קבלת החלטות היא משא מכביד, בייחוד למי שהתאלמן ואין לו עם מי לחלוק. קח את הזמן, תן שהות לעצמך. עשה כמיטב יכולתך אך אל תחמיר עם עצמך.
* נציגי מחלקת המוסר, אפסו שעונים. הסטופר שלכם אינו מכוון לפי לוח לבי.
* אם נפגעתי מאדם קרוב, יש ליישר את ההדורים. אם נפגעתי מזר, לא אראה אותו מחר.
* לכל אחד יש זכות לבחור בדרך המיטיבה עמו, ולאף אחד אין זכות לבקר את זולתו.
* ילדינו שואבים מאיתנו ביטחון ובריאות נפשית, הם זקוקים לקבל מאיתנו את "ברכת הדרך".
* אהבת המשפחה מגבשת ומאחה את כל הסדקים.
* אין זה הוגן לזכור את יקירינו רק בתקופת מחלתם. מגיעה להם הזכות לזכור אותם במיטבם.
* עלינו לטפח את כבוד יקירינו בזיכרונות היפים ביותר שזכינו להם.
* שינוי בחיים מעניק הזדמנות לבדוק מחדש את יכולותינו ומזמן לנו הנאות חדשות.
* התמודדות באמצעות חיוך: ההומור שייך לכולם, גם לאבלים ולשכולים. כדאי להכיר את סגולותיו ולהיעזר בו במצבים קשים כבימים טובים. שימוש בהומור מקל בתקופה הקשה ומאפשר לחיות.
לרכישת ספריה של חיה [email protected]