27 / 68
פסיכואקטואליה
- 27 -
). היישום של התערבויות שונות אלו מלווה במחקר,
al., 2005
והוכחות לאפקטיביות שלהן מצטברות בשנים האחרונות בעולם
Hasson-Ohayon et al., 2007;
ובארץ (למשל, מחקרים בארץ:
Roe et al., 2009; Garber-Epstein et al., 2013; Levy-Frank et
.)
al., 2011; Hasson-Ohayon et al., 2014
לצד התפתחויות אלו קיים בשנים האחרונות עניין מחודש בגישות
הפסיכודינאמיות בהקשר של אנשים עם מחלות נפש קשות כמו
.)
Rosenbaum et al., 2005; Rosenbaum et al., 2012
סכיזופרניה (
עניין זה קשור במחלוקת הרחבה יותר בין גישות פסיכודינאמיות
) ובטענה
Tarrier et al., 2002
וגישות קוגניטיביות התנהגותיות (
לאקוויוולנטיות בתרומה של הגישות השונות בתחום מחלות הנפש
הקשות ולכך שיש לחקור גם את האפקטיביות של טיפולים
.)
Paley & Shapiro, 2002; Shapiro & Paley, 2002
דינאמיים (
ביסוס פרדיגמת ההחלמה ותחום השיקום הפסיכיאטרי הדגישו
את החשיבות במיקוד בחוויית העצמי, ותרומתן הפוטנציאלית
של גישות דינאמיות, אינטר-סובייקטיביות ונרטיביות להשתמש
בידע של האדם על עצמו ועל חווייתו על מנת לקדם תהליך של
.)
Hamm et al., 2013
החלמה (
פרדיגמת ההחלמה הובילה אפוא לשימוש בגישה אינטגרטיבית
בפסיכותרפיה עם אנשים עם הפרעות נפשיות קשות, וניתן
לראות ספרות ענפה בשנים האחרונות שדנה ומציגה מודלים
). ב-2102
Hamm et al., 2013
אינטגרטיביים אלו (ראו סקירה של
אף יצא כרך מיוחד בתחום של מחלות נפש קשות בכתב
שהוקדש כולו
Journal of Psychotherapy Integration
העת
לנושא האינטגרציה בפסיכותרפיה עבור אנשים עם מחלות
נפש קשות. כך, הולך ומתבסס השילוב של גישות מהעולם
הדינאמי עם גישות מהעולם הקוגניטיבי התנהגותי (ראו למשל
), כמו גם שילוב של גישה נרטיבית עם
Hasson-Ohayon, 2012
גישה קוגניטיבית התנהגותית על מנת לקדם החלמה וחוויית
עצמי בעל ערך. יישום זה מתרחש גם בתחום של הטיפול
הקבוצתי. למשל, פותחה התערבות אינטגרטיבית ממוקדת
NECT: Narrative Enhancement
להפחתת סטיגמה עצמית (
שמיושמת כיום
)Yanos et al., 2011( )and Cognitive Therapy
בארץ, בארצות הברית ובשוודיה, ושמה לה כמטרה להפחית
את חוויית הסטיגמה המופנמת של אנשים עם מחלות נפש.
Roe et al., 2010; 2013;
ממצאי מחקרים תומכים ביעילותה (
.)
Yanos et al., 2012
בשנים האחרונות מודגשת גם החשיבות ביישום תובנות
ועקרונות מהגישה האינטר-סובייקטיבית אל תוך עבודת
השיקום הפסיכיאטרי (ירושלמי, 8002; ירושלמי ורועה, 8002;
). בהקשר זה נטען
Hasson-Ohayon, 2012; Yerushalmi, 2014
כי שילוב חשיבה ועקרונות מגישה זו אל עולם השיקום יכול
לקדם את הסיכוי שהאינטראקציות הבין-אישיות המרכיבות
את המפגש השיקומי, יהיו מגדלות ומעצימות עבור המטופל
). עקרונות הגישה האינטר-
Yerushalmi, 2014 ;2008
(ירושלמי,
סובייקטיבית כוללות את הדגש על הקשר ההדדי והדו-כיווני
.)
Aron, 1996
שבמפגש הטיפולי כמו גם בהכרה ההדדית באחר (
עקרונות אלו משתלבים עם ספרות עדכנית שטוענת לצורך
לשפר יכולות מטא-קוגניטיביות בקרב אנשים עם מחלות נפש
קשות מאחר שהיכולת לרפלקציה על העצמי והאחר מתפתחת
), ויכולה
Cortina & Liotti, 2010
בתוך מרחב אינטר-סובייקטיבי (
.)
Hasson-Ohayon, 2012
להשתפר דרך שימוש בעקרונות אלו (
הספרות הגדלה בנוגע לליקויים במטא-קוגניציה והצורך לתת
לכך מענה טיפולי בקרב אנשים עם מחלות נפש קשורה גם
לשימוש בגישה נרטיבית שהוזכרה קודם לכן. כמו הגישה
האינטר-סובייקטיבית, גם הגישה הנרטיבית שמה דגש על
חוויית העצמי ורפלקציה עצמית, ובכך יכולה לשפר יכולות של
.)
Lysaker et al., 2010
מטא-קוגניציה (
המרוץ קדימה של השיקום הפסיכיאטרי,
והפסיכולוג - נשאר מאחור?
נראה שמגוון האפשרויות והעושר שקיים בתחום הפסיכותרפיה
עם אנשים עם מחלות נפש מקבל ביטוי חלקי בשדה השיקום
הפסיכיאטרי. כמו כן, ההתקדמות העצומה וההתפתחויות הרבות
בשדה השיקום הפסיכיאטרי אינן משלבות באופן אינטגרלי
תהליכים פסיכותרפויטיים. כאמור, יש תת-ייצוג של פסיכולוגים
בשדה זה ונראה כי נדרש שינוי מערכתי, הכשרתי וחברתי על
מנת לקדם שירותים פסיכולוגיים בעבודה עם אנשים עם מחלות
נפש קשות. להלן יובאו סיבות אפשריות להיעדרות היחסית של
הפסיכולוג משדה השיקום הפסיכיאטרי ויוצעו דרכים שונות
לשינוי מצב זה.
ניתן למנות כמה הסברים להיעדרות היחסית של פסיכולוגים
משדה השיקום הפסיכיאטרי. ראשית, נראה כי עבודה
פסיכותרפויטית עם אנשים עם מחלות נפש קשות מאתגרת
את הפנטזיות השכיחות של פסיכולוג בתחילת הדרך שמדמיין
את עצמו עובד עם מטופלים בעלי יכולת אינטרוספקטיבית,
מוטיבציה ותובנה. פעמים רבות אנשים עם מחלות נפש קשות
לא מפגינים תובנה למצבים, והיכולת הרפלקטיבית שלהם
). תופעות אלו מאתגרות את
Amador et al., 1991
פגועה (
היכולת לבסס קשר טיפולי והסכמה על מצבו של המטופל
) ומצריכות
Hasson-Ohayon et al., 2011; Davis et al., 2011
(
, ולעתים גם לוותר על
reaching out
מהפסיכולוג להשקיע ב-
התפיסה שתובנה הנה הכרחית על מנת להניב תוצאות טיפול.
אכן נמצא כי תובנה למחלות נפש היא בעלת השלכות חיוביות
ושליליות כתלות במשמעות שהאדם משייך לקיום המחלה
), אך לצד ממצאים
Lysaker et al., 2007; Roe & Kravetz, 2003
(
אלו אנשי מקצוע רבים מתקשים לוותר על ערכה החיובי
של התובנה, ומצפים מהאדם עם המחלה להכיר בכך שהוא
חולה ואף לאמץ את תפקיד החולה. כמו כן, נראה שלעתים
איש המקצוע מתייחס ליכולת לרפלקציה ולתובנה כמשתנה
דיכוטומי אף שישנה הטרוגניות רבה באופן שבו אנשים עם
מחלות נפש קשות מבטאים יכולות אלו. לא ניתן להתייחס
אפוא לאדם כבעל תובנה או כחסר תובנה אלא כבעל תובנה
במידה מסוימת וביחס לתופעות מסוימות שקשורות במצבו.
שנית, יש ראיות לכך שאנשי מקצוע עדיין מחזיקים בסטיגמות
), ותופסים
Van Dorn et al., 2005
כלפי אנשים עם מחלות נפש (
אותם כאשמים במחלתם, כמסוכנים וככאלה שלא יכולים
“להגיע רחוק” (כפי שבא לידי ביטוי בהגדרה “לא בר שיקום”
שנמצאה בשימוש). הטיפול בהם יכול להיתפס כמאיים וכפחות
אטרקטיבי ומעניין. יתרה מזאת, לעתים נראה כי גם המטפלים
של אנשים עם מחלות נפש (כולל הפסיכולוגים) חווים בעצמם
מעין סטיגמה, תופעה דומה לזו שחווים בני משפחה, שנקראית