היבטים פסיכולוגיים משפטיים יישומים להלכת הגולגולת הדקה בתביעות נזיקין

פורסם ב"פסיכואקטואליה" גיליון אפריל 2013 

מאת:  פרופסור משה זכי*

מבוא: רקע להלכת "הגולגולת הדקה"

הלכת "הגולגולת הדקה" (Egshell Skull Rule) מקורה בדין האנגלי – המכירה באחריותו של המזיק לנזקים בלתי צפויים שמקורם בחולשותיו של הניזוק. ההלכה גורסת שלא תתקבל טענת המזיק שלא חזה מראש את נזקי הניזוק מאחר ולא יכול היה לדעת קודם לכן את חולשתו המיוחדת, כמו למשל: הפרעת דיכאון בעקבות פיטורין מעבודה.

הלכת "הגולגולת הדקה" עלתה לראשונה בתחילת המאה ה-20 על ידי השופט Kennedy בפרשת Dulieu[1] אשר פסק כי לא תתקבל טענת הגנה למזיק כי הניזוק היה סובל פחות נזק או לא היה סובל בכלל "אלמלא הייתה לו גולגולת דקה באופן חריג או לב חלש באופן חריג". ארבעים שנה לאחר מכן, ההלכה נוסתה בפסיקה האנגלית בקביעת בית המשפט.

המשפט האנגלי מחיל את הלכת "הגולגולת הדקה" לא רק על נזקים גופניים, כי אם גם על נזקים נפשיים העלולים להיגרם כתוצאה מהתנהגות או מעוול.

ההלכה יושמה לראשונה בפסיקה הישראלית על ידי השופט אגרנט בפרשת לוי (ע"א 22/49).[2]

הנתבע תקף את התובע ותפס בצווארו; התובע חש רעש במשך יומיים וביום השלישי לקה בשטף דם ששיתק חלק מגופו. ביה"מ מצא כי השיתוק נגרם כתוצאה מתקיפת הנתבע – וזאת על אף שהתובע סבל מהסתיידות כלי דם. מצב גופני מיוחד זה של הקורבן לא היה ידוע למזיק, ועל כן לא היה יכול לחזות מראש שהנתקף ילקה בשיתוק כתוצאה ממעשיו, ולמרות זאת, קבע השופט אגרנט כי התאמת הגישה המעשית בדין האנגלי, לנסיבות המקרה העולה מפסק הדין – מובילה למסקנה כי תכונותיו המיוחדות של הנתבע אינן מרחיקות את הנזק מן המעוול בעיני החוק, ועל כן עליו לשאת בתוצאות הנזק אשר נגרם, לאור העובדה כי היה כרוך במצבו הפיזי המיוחד של הניזוק.

ומאז פסיקה זו היו פסיקות נוספות[3]^{,[4],[5],[6],[7]} אשר בהדרגה ביססו את הלכת "הגולגולת הדקה" במשפט הישראלי.

החוק הישראלי מעניק פיצויים לניזוק בשל נזק שנבע כתוצאה ישירה מעוולת המזיק; אולם במקרים של הלכת "הגולגולת הדקה" – כאשר הנזק נגרם או הוחמר מתוצאה של גורמים בלתי צפויים מראש – אז עדיין ישא המזיק באחריות ויצטרך לשאת בפיצויים.

הפסיכולוג המשפטי אשר מעורב מקצועית בתביעות נזיקין, מבסס את עדות המומחה שלו על הערכה פסיכודיאגנוסטית – כאשר בהלכת "הגולגולת הדקה" תתבטא בשלושה אופנים:

1. מצבים נפשיים שנגרמים כתוצאה משיווי משקל נפשי עדין של הניזוק – כאשר האירוע של המזיק שימש כגורם מאיץ וזרז לתגובה הנשפית (Trigger Mechanism).

2. החמרה במצבו הנפשי של הניזוק כתוצאה מסטרסורים (Stressors) ממאורע חבלתי לו אחראי המזיק.

3. רשלנות מקצועית הגורמת לנזק בלתי צפוי לניזוק.

על שלושת קטגוריות אלו נדון תוך שימוש בדוגמאות לצורך המחשה והבהרה.

מצבים נפשיים בלתי צפויים על ידי מאורע לו אחראי המזיק

בני אדם נבדלים זה מזה בהתאם למבנה הפסיכו-דינמי שלהם (כוחות "אני" לעומת רמת הלחצים האקסטרה-פסיכיים או האינטרה פסיכיים להם הם חשופים). כמו כן; בני אדם נבדלים ברמת ארגון האישיות אשר נקבעת על סמך גורמים מולבים ועל סמך השפעות מוקדמות סביבתיות במהלך התפתחות האדם בעיקר בשנות החיים הראשונות של הינקות והילדות (סולברג, תשנ"ז).

ניתן לציין, שאותו מאורע (סטרסור של אובדן או קשיי הגירה) ואירוע טראומטי (אסון טבע, שריפה גדולה, מומחה, תאונת מטוס או דרכים) – יגרמו אצל אחד להפרעות הסתגלות (Adjustment Disorder) או להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) והאחר לא ייפגע בכלל. חשוב אם כן, לא רק עוצמת הסטרסור או הטראומה, אלא גם במי היא פוגעת: אדם בעל כוחות "אני" ומנגנוני התמודדות יעילים יגלה חוסנה (Resilience) ויצליח להתמודד ולהתגבר, בעוד שאדם בעל "אני" חלש ומנגנוני הגנה והתמודדות רופפים לא יעילים – ייפגע. חשוב לציין, שאין יחס ישיר בין עוצמתם וחומרתם של הסטרסור או הטראומה לבין חומרתה והמשכותה של התגובה הנפשית הפתולוגית: במקרים מסוימים חבלה קטנה, לכאורה, כמו תאונת דרכים קלה ללא אובדן הכרה, עלולה לגרום לתגובה נפשית קשה ומתמשכת, מלווה בירידה חלקית או מלאה של התיפקוד החברתי והתעסקותי ואף בכל המישורים של החיים. אנו נמחיש הנאמר בדוגמה הבאה:

ת.א. 1643/06 (שלום בטבריה) ת. שאן נ' "הראל" ואח'.

סיבת הפניה:

בהתאם להמלצתו של ד"ר טארק פאהום, רופא פסיכיאטר מומחה מטעם בית המשפט, נתבקשתי לערוך בדיקה פסיכו-דיאגנוסטית לתובע (קטין).

רקע של הנבדק

תימור, קטין בגיל 17, בן שני (מתוך 5) להורים דרוזים: האב רופא והאם גננת. לדברי ההורים והנבדק, עד כיתה ו' של בית הספר היסודי תימור תפקד באופן תקין מבחינת הישגים לימודיים והתנהגותיים; אך מאז התאונה בכיתה ז', מצבו התדרדר והחריף מבחינת למידה ובהתנהגות בבית הספר.

תאור האירוע (התאונה)

לדברי ההורים והנבדק (תימור), במהלך כיתה ז' הוא ואחיו היו מעורבים בתאונת דרכים חזיתית בתאריך 19.11.04 – כשישבו הא ואחיו במושב האחורי במכונית דודו. עפ"י דווח חדר מיון בי"ח פוריה, תימור לא איבד הכרה, והוא סבל מכאבים בצוואר, בגב תחתון וברגל שמאל: צילומי עמוד שדרה צווארי מותני ושוק שמאלי לא העידו על נזק חבלתי.

תימור מציין, שתוך כדי האירוע הוא גילה דם בעיניו של אחיו והגיב ברמת חרדה גבוהה. לדברי ההורים, הילד מטופל פסיכיאטרית ובפסיכותרפיה בשילוב הדרכת הורים מאז 2008 במרפאת בריאות הנפש האזורית לילד ולמתבגר – מג'אר.

סיכום והמלצות:

1.    הבדיקה הפסיכו-דיאגנוסטית, בדומה לקביעתו של ד"ר טארק פאהום, מצביעה על תסמונת PTSD (Post Traumatic Stress Disorder) ונמצאת בהצלבה עם הקריטריונים של DSM-IV סעיף 309.81, כדלקמן:

א. נחשף לאירוע טראומטי (תאונת דרכים):

(1)   שבו הוא נחבל ונחשף לחבלה של אחיו.

(2)    הוא הביע פחד רב למראה הדם על פניו של אחיו.

ב. בראיון הקליני, תימור מתאר חלומות מפחידים הקשורים לפציעה של אחיו.

ג.  נמנע מפעילויות וממגעים עם אנשים.

ד.  בלילות מתקשה להירדם; ביטוי כעסים; ריכוז ירוד; דריכות נפשית.

ה.  ההפרעה מתבטאת בדחק משמעותי עם חוסר תקשורת בין-אישית ועם חוסר תפקוד תעסוקתי.  

2.    משך ההפרעה שהוא מעל ל-3 חודשים, מסווג אותה ככרונית.

3.    מתוך ממצאי ההערכה הפסיכו-דיאגנוסטית המצביעה על ירידה משמעותית בתפקודו הקוגניטיבי, חוסר כוחות נפשיים ובראיון הקליני תימור מדווח על מחשבות אובדניות – מכאן שהתסמונת מוערכת בדרגה בינונית עד חריפה (מאחר ולדברי האב הוא לא נוטל תרופות פסיכיאטריות באופן רצוף).

דוגמה אחרת מתייחסת לקבוצות בסיכון, דו"ח משרד הבריאות (13.7.09) בנושא התאבדויות בסיכון הצביע על עליה של 30 אחוז בשיעור ההתאבדות בקרב עולים מבריה"מ ומאתיופיה.

תופעת התאבדותם של עולים שבמגמת עליה, מעלה סוגיות מקצועיות ואתיות המצריכות הבהרה פסיכולוגית של התסמונת והצעות לדרכי התמודדות בה.

קיימות שתי גישות המייחסות קשר בין אובדנות להגירה. גישה אחת מדגישה את הקשר שבין דחק נפשי של הפרעת הסתגלות מתמשכת – גורם אינטרה-פסיכי (Intra-Psychic); וגישה שנייה המדגישה את המרחק התרבותי בין תרבות המוצא של העולים לבין התרבות של הארץ הקולטת – גורם אקסטרה-פסיכי (Extra-Phsychic) המתבטא בבידוד חברתי. למעשה שתי הגישות מדגישות את הסיכון לאובדנות בקרב אלה עם "הגולגולת הדקה".

עולים חשופים לסטרסורים (Stressors) שונים בתהליך קליטתם ובהמשך: ברמה האישית וברמה המשפחתית. אין מדובר כאן בחוויה טראומטית חד-פעמית, אלא במצב של דחק פסיכו-סוציאלי מתמשך. קשיי ההסתגלות יכולים להתבטא בכל תחומי החיים: ביכולת התיפקוד היומיומית, בתחום התעסוקה ובתחום החברתי. סימפטומים נוספים שמופיעים הם מתח וחרדה, מצב רוח דיכאוני, הפרעות ביכולת הקוגניטיבית (הריכוז, הזיכרון והלמידה, הפרעות רגשיות ובהתנהגות). ההגדרה האטיולוגית של גורם הדחק אינה בהכרח ברורה – מכל מקום התגובה אופיינית ל"גולגולת דקה": בגורמים אישיים בטרם החשיפה לסטרסורים של הארץ הקולטת. התסמינים של התסמונות מתפתחים כחודש מתחילת השינוי, והם יכולים להצטמצם ולהיעלם בתוך 6 חודשים. אם ההפרעה נמשכת תקופה ארוכה יותר, יש חשש מכרוניזציה של הפתולוגיה.

הפרעת ההסתגלות מסווגת ב-DSM-IV (APA, 1994) עם אבחנות שונות: הפרעת הסתגלות עם מצב רוח דיכאוני (309.0), עם חרדה (309.24), עם חרדה ומצב רוח דיכאוני (309.28), עם הפרעות התנהגות (309.3), עם הפרעות רגשיות והפרעות התנהגות (309.4) ולא מוגדר (309.9).

הגירה שגורמת לשינויים משמעותיים באורח החיים של היחיד והמשפחה עלולה לגרום להפרעות הסתגלות ברמות חומרה שונות: רמה קלה, מתונה, חריפה – כאשר דחק מתמשך בשלבי כיוניזציה וברמת חומרה חריפה עלול להסתיים באובדנות.

אם כי בקרב קבוצות סיכון של עולים היו מקרי התאבדות שיש בהם בסיס מקצועי, פסיכולוגי משפטי, לתביעת נזיקין בהתאם להלכת "הגולגולת הדקה" – תחום זה לא זכה לפיצויים על נזק שנגרם באחריות המדינה. עם זאת תחום דומה של מקרי התאבדות (כ-35 מקרים בשנה) אכן זוכה לתביעות נזיקין נגד משרד הביטחון על בסיס הלכת "הגולגולת הדקה": התאבדות חיילים במסגרת השירות הצבאי בצה"ל.

החמרה במצבו הנפשי של הניזוק כתוצאה ממעשיו של המזיק

תחום זה מתייחס למקרים בהם ישנה החרפה סימפטומטולוגית במצבו הנפשי של ניזוק כתוצאה מאירוע לו אחראי המזיק, למשל: החרפה מרמה קלה יותר לרמה גבוהה יותר בדרגת החריפות של תסמונת פסיכונוירוטית ממנה סובל הניזוק – כאשר החרפה מעין זאת מעלה את שיעור אחוזי הנכות של התובע בהתאם לדירוג שיעורי אחוזי הנכות להפרעות נפשיות של המוסד לביטוח לאומי.

להלן תיאור של התופעה: לעתים ניתן להוכיח פסיכולוגית משפטית, באמצעות מבחני אישיות (כגון מבחן MMPI-2) שהאדם נפגע בהפרעת הסתגלות או בהפרעת דחק פוסט-טראומטית בו בזמן שלפני המאורע החבלתי, הוא לא תיפקד בצורה יעילה וגילה סימפטומלוגיה נוירוטית מסוימת של חרדה ודיכאון. במקרים אלה הסטרסור או הטראומה מהווים גורם מאיץ וזרז (Trigger Mechanism) להחמרה במצבו הנפשי של הניזוק – כי אלמלא החבלה יתכן שהנפגע יכול היה לתפקד למרות הרמה הקלה של הסימפטומלוגיה הנוירוטית – אולם המאורע החבלתי זיעזע את השיווי המשקל העדין ונגרם להחמרה במצבו הנפשי של הנפגע: מבחינה פסיכודינמית ניתן לראות בהליך נסיגה במצב הנפשי. אני אמחיש מצב זה באמצעות הדוגמה הבאה: הנבדק ד' הופנה אלי להערכה פסידיאגנוסטית על ידי עורך דינו לצורך אבחון מצבו הנפשי, אשר הולך ומחריף מאז אירוע ששימוש לו "סטרסור" (Stressor) שלו הוא היה קורבן במסגרת עבודתו, בתפקיד ניהולי בכיר. עלו נגדו חשדות לטובת הנאה, וכתוצאה מכך הושהה מעבודתו במשך כ-9 חודשים בשנים 2003–2004.

רקע הנבדק:

ד' הוא הבן האמצעי מתוך 3 בנים. לאחר סיום בי"ס תיכון, הוא התגייס לצבא בחיל שריון ושוחרר בדרגת סמ"ר – ובהמשך, במשך 12 שנים הוא ביצע שירות מילואים פעיל. הוא אקדמאי עם תואר BA בכלכלה ובמנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה. בשנת 1995, והוא קיבל תפקיד ניהולי בעבודתו; ובשנת 1997 בהיותו בגיל 41, הוא נישא לאם חד-הורית עם בן ולזוג נולדו 2 ילדים.

המשבר שפקד את ד' בעבודה גרם להרעה במצבו הנפשי וערער בהדרגה את מערכת היחסים של בני הזוג; בשנת 2011, הזוג התגרש, האם משמשת כמשמורנית ו-ד' מקיים במסירות ובעקביות סדרי ראייה לשני ילדים.

תיאור האירוע – הסטרסור

ביוני 2004, במסגרת תפקיד ניהולי בכיר – הועלו נגד ד' חשדות לקבלת שוחד טובת הנאה כנגד מתן אשראי והוא הושהה למשך 9 חודשים עד לסיום החקירה. המקרה אירע בתקופה שבה הוא סבל מחרדה דיכאונית (לציין שהוא טופל בתרופות פסיכיאטריות נוגדות חרדה דיכאונית בין השנים 2004-1995), כאשר לפני האירוע המשברי בעבודה הוא מדווח בגיליון הטיפול שהוא במצב של רמיסיה.

בעקבות המשבר חלה החרפה סימפטומטולוגית במצבו הנפשי בצורה משמעותית: מרגע זה הוא עבר לטיפול פסיכיאטרי והוא ממשיך אותו עד היום: פגישה אחת ל-3 חודשים.

סיכום והמלצות:

מתוך ממצאי ההערכה הפסיכו-דיאגנוסטית ניתן לסכם חוות הדעת כדלקמן:

ד', היום בגיל 56, סבל בין השנים 2004-1995 מהפרעת חרדה דיכאונית (ירידה של סרטונין בגז המוח) – וטופל תרופתית על ידי פסיכיאטר והשיג רמיסיה (עם כיסוי תרופתי).

ביוני 2004, הועלו חשדות נגדו בדבר קבלת שוחד לטובת הנאה, הוא הושהה מעבודתו בין התאריכים 16.6.04–8.3.05 וסבל מהחרפה סימטומטולוגית (דיווחים של הרופאה שמטפלת בו מאז האירוע המשברי ועד היום).

לציין שבשנת 2005 תיק החקירה נסגר על ידי הפרקליטות במחוז מחוסר ראיות; אך ד' המשיך להיאבק כדי להוכיח חפותו, ובסופו של דבר בשנת 2010, הוא זוכה מכל אשמח על ידי הפרקליט הראשי. כל התהליך הנ"ל היה מלווה במתח רב ובדחק נפשי מתמשך, אשר בין השאר גרם לסדקים בנישואיהם שלד' ואשתו ושהסתיימו בגירושין בתאריך 5.7.2011.

מתוך הממצאים של ההערכה הפסיכו-דיאגנוסטית המקיפה, עולה השערה דיאגנוסטית של הפרעות הסתגלות עם חרדה ומצב רוח דיכאוני.

Adjustment Disorder with Anxiety and Depressed Mood סעיף 309.28 ב-DSM-IV, בשלב הכרוני שלה (נמשכת מעל ל-6 חודשים) ובדרגת חריפות בינונית (המאובחנת בממצאי מבחן MMPI-2): מימצא התומך בשיעור אחוזי הנכות המומלצים בחוות הדעת הפסיכיאטרית מתאריך 30.09.10.

לציין שהאירוע המשברי בעבודה היווה "סטרסור" (Stressor) מתמשך – כאשר מקרה זה תומך בהלכת "הגולגולת הדקה".

רשלנות מקצועית הגורמת לנזק בלתי צפוי לניזוק

הלכת "הגולגולת הדקה", בתחום זה, עלולה להתרחש באחת משתי השיטות של ההתערבות הפסיכולוגית היישומית: הפסיכותרפיה והפסיכודיאגנוסטיקה. ידועים לי שני מקרים שלשתי חיילות בקורס מש"קיות ת"ש שקרסו נפשית במהלך פסיכותרפיה קבוצתית: אחת מאובחנת ומטופלת פסיכיאטרית היום בהפרעה אפקטיבית דו-קוטבית והשנייה מאובחנת עם הפרעת חרדה דיכאונית וסובלת מקשיי תיפקוד בחיי היום יום. מקרה אחר של תלמידת כיתה ז' אשר עברה ראיון קליני להשתתפות במסע לפולין – ובמסגרת קורס ההכנה וחשיפתה לסיפורים ממחנות ההשמדה, קיבלה התקף חרדה עם הפרעה כפייתית. במקרים אלה הורי הנפגעות לא רצו להחמיר את מצבן הנפשי של בנותיהן על ידי חשיפתן ללחצים של המשפט – ועל כן נמנענו מלהגיש תביעת נזיקין נגד האשמים בנזק הנפשי הבלתי צפוי שנגרם לצעירות בעקבות מיון וטיפול קבוצתי שלדעת אנשי מקצוע בכירים הוערך ברשלנות מקצועית. בתחום הפסיכודיאגנוסטיקה, ממצאי ההערכה פסיכודיאגנוסטית עלולים לגרום לנזק לנבדק – להלן דוגמה להמחשת סוגיה מקצועית זו: ת.א. 28147/05 (שלום בת"א) א' אנגלמן נ' קבוצת אדם ושות'.

1.    עניינה של התביעה שבנדון הינה בנזקים שנגרמו לתובע אנגלמן א', לטענתו, כתוצאה מחוות דעת מקצועית רשלנית לעניין מסוגלות הורית ומשמורת קטין.

2.    על-פי הנטען בכתב התביעה, במהלך משפט גירושין בין התובע לבין אשתו הראשונה, מינה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (להלן: "בית המשפט") את הנתבעים 1 – "קבוצת אדם מילוא", ו-2 – "מכון אדם לפסיכולוגיה שימושית", כעדים מומחים מטעמו בשאלת המשמורת על בנם הקטין (להלן: "הבן" ו/או "הקטין").

3.    עוד טוען התובע כי חוות הדעת והמקצועית של הנתבעים ניתנה באופן בלתי מקצועי, על בסיס בדיקות חלקיות ו/או רשלניות ו/או חסרות שבוצעו לתובע, לגרושתו ולקטין במסגרת הנתבעים 1 ו-2 (מכון אדם) לרבות תוך התבססות על בדיקות הנתבעת 3 (חווה שוורץ – עובדת סוציאלית), הנתבעת 4 (מיכל אוסין – פסיכולוגית) והנתבעת 5 (יעל רפאלי – מתמחה בפסיכולוגיה) – עובדי מכון אדם.

       לטענת התובע, אף עריכת הדו"ח והפיקוח על הכנתו, כמו גם על ביצוע עבודתן המקצועית של הנתבעות 3-5, בוצעה על ידי הנתבע 6 (ד"ר מאיר נעמן – פסיכולוג ומנהל מכון אדם), באופן רשלני.

4.    עוד נטען בכתב התביעה כי בהתבסס על דו"ח המסוגלות ההורית שערכו הנתבעים, לרבות הקביעה כי קיים חשד לפגיעה מינית של התובע בבנו, שינה בית המשפט את סדרי הראיה שסוכמו בין התובע לגרושתו והורה על קיום פגישה אחת לשבוע בלבד, תחת פיקוח, במרכז קשר.

5.    בפסק דינו הסופי של בית המשפט, אך לטענת התובע, לאחר חקירת הנתבעים אודות חוות הדעת שערכו, קבע השופט כי חוות הדעת, על כל מרכיביה, נערכה באופן רשלני ולקוי וכי קביעת הנתבעים כי התובע התעלל, מינית או אחרת, בבנו, לא הוכחה ונעשתה תוך חריגה מסמכותם כמומחים מטעם בית המשפט.

6.    לטענת התובע, הסדרי הראיה המצומצמים, כאמור, והחשדות שהועלו כנגדו גרמו לפגיעה ממשית ובלתי הפיכה, הן במצבו הנפשי והן בקשריו ההוריים עם בנו.

 נתבקשתי על ידי ההגנה לחוות דעתי המקצועית בנוגע לתביעה נגד קבוצת אדם ושות' המייחסת רשלנות מקצועית לעניין המסוגלות ההורית ומשמורת הקטין – וציינתי במסקנותיי:

1.    המודל המקצועי עליו מתבססת הערכת המסוגלות ההורית של משפ' אנגלמן (מתאריך 27.5.99) תואם את שלבי ההערכה של המודל המוצע בספרות המדעית (פורת, 1991; זכי, 2003, 2004, 2008).

2.    מניתוח ועיון בדו"ח הערכת המסוגלות ההורית של הנתבעים – אין לי כל ספק שהוא נערך על פי ההנחיות והכללים המקצועיים לביצוע דו"ח מסוג זה במדינת ישראל (וייס, י', וייל, ג', ויגיל, ד', 2007).

סיכום

במאמר זה הצגנו, היבטים פסיכולוגיים משפטיים של הלכת "הגולגולת הדקה":

1.    המשפט בישראל מכיל הלכה זו לא רק על נזקים גופניים כי אם גם על נזקים נפשיים העלולים להיגרם כתוצאה מהתנהגות או מעוול.

2.      הפסיכולוגיה המשפטית היישומית מעורבת מקצועית ביחס להלכת "הגולגולת הדקה" בשלושה אופנים:

א.  מצבים נפשיים לא צפויים שנגרמים על ידי המזיק.

ב.  החמרה במצבו הנפשי של הניזוק כתוצאה ממאורעות להם אחראי המזיק.

ג.  רשלנות מקצועית הגורמת לנזק לניזוק.

בשלושת קטגוריות אלה החוק הישראלי, במקרים של הלכת "הגולגולת הדקה" כאשר נזק נגרם או הוחמר מתוצאה של גורמים בלתי צפויים מראש: אז עדיין ישא המזיק באחריות ויצטרך לשאת בפיצויים.

חשוב להוסיף כאן היבטי מקצועי ביקורתי להלכה:

בספרות המדעית, נוימן (2006) מצויין: "במקרים אלה קשה יהיה לקבוע אם הטראומה הייתה או לא הייתה הגורם המכריע שיוצר את הנוירוזה הפוסט-טראומטית" (338).

אמירה זו מעלה סימני שאלה ביחס למהימנותן ותקפותן של הערכות פסיכולוגיות התומכות או שוללות קיומה של הלכת "גולגולת דקה" – כולל סוגיות אתיות הקשורות בנאמנותו של הפסיכולוג הבודק למזמין השירות (זכי, 2011); ועל כן, לא פעם אנו עדים לשתי חוות דעת סותרות (מטעם התביעה וההגנה) ביחס לאותו נבדק.

מקורות

וייס, י', וייל, ג' ויגיל, ד' (2007). כללי אתיקה ומקצועיות בהערכות פסיכולוגיות משפטיות. מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל והמחלקה לפסיכולוגיה, משפט ואתיקה באוניברסיטת חיפה.

זכי, מ' (2003). אשנב לפסיכולוגיה משפטית. בני ברק: הקיבוץ המאוחד בע"מ.

זכי, מ' (2004). הערכה פסיכולוגית של המסוגלות ההורית בתיק משמורת לעומת הערכה פסיכולוגית של מסוגלות ההורית בתיק אימוץ: הדומה והשונה, רפואה ומשפט, 31, עמ' 105-101.

זכי, מ' (2008). פסיכודיאגנוסטיקה, משפט ואתיקה, סוגיות מקצועיות ואתיות. בתוך: דוד יגיל ועורים, סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל – אבחון, טיפול ושיפוט, 1–43, תל-אביב: דיונון.

זכי, מ' ודרוז'ינין, ל' (2009). עולים בסיכון לנוכח סטרסור ההגירה: תופעת ההתאבדות בקרב עולים מברית המועצות ומאתיפיה, פסיכו אקטואליה, 39-37.

זכיר, מ' (2011). נאמנותו של הפסיכולוג הבודק למזמין השירות – גורם הטיה בהערכות פסיכולוגיות משפטיות, רפואה ומשפט, 44, עמ' 83-78.

נוימן, מ' (2006). הפרעת דחק פוסט-טראומטית, בתוך ח' מוניץ (עורכים), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה (עמ' 338), תל-אביב: פפירוס.

סולברג, ש' (תשנ"ז). פסיכולוגיה של הילד והמתבגר – מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית. ירושלים: הוצאת מגנס, האוניברסיטה העברית.

פורת, ת' (1991). הנחיות בית המשפט המחוזי לחו"ד מומחה לגבי מסוגלות הורית, רשימות והנחיות, 5-1.

American Psychiatric Association (1994). Diagnostic Criteria from DSM-IV, Washington, DC, pp. 273-274.