טיפול נפשי בחיילים בשירות סדיר

משרד עו"ד אברהמי, היועץ המשפטי של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל

נשאלה שאלה במקרה מסוים הנוגע למתן טיפול נפשי לחיילים בשירות סדיר, מחוץ למסגרת צה"ל:

האם מותר לחייל בשירות סדיר לקבל טיפול נפשי על ידי גורם אזרחי?

הטיפול הנפשי בחיילי צה"ל שניתן על ידי גורמים אזרחיים מוסדר בפקודת מטכ"ל מס' 4021.33 - "מסדר חולים". סעיף 44 לפקודה קובע: "ככלל, לא יפנה חייל לקבלת טיפול רפואי על ידי גורם אזרחי שאינו פועל במסגרת חר"פ או מטעמו".

עם זאת, סעיף 74 א' לפקודה קובע כי חייל צה"ל יכול לקבל טיפול נפשי מגורם אזרחי שאינו פועל מטעם חיל הרפואה, ובלבד שניתן אישור לכך ממחלקת בריאות הנפש במקרפ"ר. טיפול זה יבוצע מטעמו של החייל, וההוצאות הכרוכות בהם יחולו על החייל (סעיף 84 לפקודה).

האם קיימת חובת דיווח על עצם הטיפול?

מן האמור עולה, כי פי הוראות הצבא גורמי בריאות הנפש בצה"ל אמורים לקבל דיווח מהחייל אודות הפניה לטיפול הפסיכולוגי במסגרת האזרחית עוד טרם נתינתו, שכן חייל הפונה לטיפול כאמור ללא אישור הריהו פועל בניגוד לפקודות צה"ל.

זה מן ההיבט המשמעתי של חובת החייל: הדבר לא מטיל חובה על הפסיכולוג האזרחי המטפל.

סעיף 91(א) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, קובע כי המטפל חב בשמירת סודיות לגבי כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליו תוך כדי מילוי תפקידו או במהלך עבודתו.

מה היקפה של חובת הסודיות של המטפל? האם החובה מוחלטת?

חובת הסודיות של המטפל אינה מוחלטת, וכפופה לחריגים. החריג העיקרי לחובת שמירת הסודיות הוא כאשר המטופל נתן את הסכמתו למסירת מידע אודותיו לאחר. אולם, קיימים מספר מקרים בהם רשאי ולעיתים אף חייב המטפל למסור מידע על אדם המטופל על ידו, ובכלל זה חייל, על אף שלא הביע את הסכמתו לכך:
א. סעיף 02(א)(2) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996: מסירת מידע מותרת כאשר "חלה על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי".

סעיף 11א(א) לחוק כלי-היריה, התש"ט- 1949 קובע: "רופא, פסיכולוג, קצין בריאות הנפש או עובד סוציאלי במערכת הבריאות, המטפל באדם והסבור כי אם האדם יחזיק בכלי יריה יהיה בכך משום סכנה לאותו אדם או לציבור, יודיע על כך לנהל משרד הבריאות, שיהא רשאי להעביר את הידיעה לצבא הגנה לישראל".

מן האמור עולה כי במידה וראה המטפל כי קיימת סכנה לציבור או לחייל עצמו בכך שהחייל יחזיק בכלי-יריה, חובה על המטפל להודיע על כך למשרד הבריאות, כחריג לחובת הסודיות.

ב. סעיף 02(א)(3) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996: "מסירת המידע היא למטפל אחר לצורך טיפול במטופל".

לפי סעיף זה, רשאי פסיכולוג אזרחי המטפל בחייל צה"ל להעביר לידי גורמי בריאות הנפש המוסמכים בצה"ל מידע הדרוש לשם טיפול באותו חייל במסגרת הצבאית, וזאת כחריג לחובת הסודיות.

במצבים בהם מסירת המידע למטפלים בתחום בריאות הנפש בצה"ל חיונית להבטחת טיפול רפואי נאות לחייל, כי אז נראה כי על הפסיכולוג ו/או הגוף המטפל, במסגרת חובתו לפעול כפסיכולוג או כגוף מטפל סביר למניעת נזק למטופליו.

על הפסיכולוג להשתדל לקבל את הסכמת המטופל למסירת המידע, ואם הדבר לא ניתן, עליו להפעיל שיקול דעת ולמסור את המידע לגורמים מטפלים אחרים רק כאשר מדובר במידע שמסירתו הכרחית לטיפול שהוא חיוני עבור החייל, בנסיבות בהן אי מסירתו עלולה לגרום נזק לבריאותו.

יש לציין כי סעיף 02(ב) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 מנחה כי מסירת המידע הרפואי לא תיעשה אלא במידה הנדרשת לצורך העניין, ותוך הימנעות מירבית מחשיפת פרטיותו של המטופל.

יישום הכלל צריך להיעשות בזהירות ובשום שכל בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו תוך כיבוד מלא של האוטונומיה של הפרט.