Table of Contents Table of Contents
Next Page  30 / 60 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 30 / 60 Previous Page
Page Background

הסתדרותהפסיכולוגים בישראל

30

פרידה של יוכי מבית חולים “מאיר”

נאום הפרישה של יוכי מבי”ח

מאיר - אירועשהתקיים לכבודה

25.6.2012-

ב

אני נרגשת מהאירוע, מהמחווה המיוחדת שארגן צוות המכון

ובית החולים, מהמפגש החם עם כל-כך הרבה אנשים מדרך

חיי.

’, בעקבות בעלי, שנבחר

83

שנים אני כאן. הגעתי בפברואר

29

. הייתי פסיכולוגית יחידה

IVF

’ להקים את יחידת ה-

81-

ב

בביה”ח, מין יצור מוזר.

בזכות מנהלים בעלי חזון, כמו פרופ’ וולך וד”ר ברגר, התגלגלה

לידי הזכות הגדולה לפתח נדבך חשוב במחלקת הילדים -

מכון להתפתחות הילד, שגדל והתפתח לתפארת.

ההיכרות עם בית החולים, לא מעט בעזרתו של איציק בעלי,

שכל כך חסר לי כאן היום, הביאה אותי לפיתוח עוד נדבך

חדש בארץ ובביה”ח: שרות פסיכולוגי-רפואי. וכיום יש גם

בתחום זה צוות קטן, אך איכותי של נשות מקצוע, שתפקידן

לסייע לחולים במחלקות השונות בהתמודדות עם המצוקות

הנפשיות המלוות כל חולי.

למדתי לאהוב את ביה”ח שהיה לאיציק ולי בית שני, נושא

לדיונים ארוכים ע ד ה ש ע ו ת הקטנות של הלילה.

אהבתי בעיקר את מארג הדמויות שהכרתי: אמנון מכוח-אדם,

ואחרי כן במוקד, ואיציק מהדואר, ומנחם מהאחזקה, ויוליאן

הצלם... וכמובן - ד”ר פיינמסר שצועק, אבל בתוכו הוא טוב-לב,

וכל האחיות הרחמניות, ואילנה שגיא, ויוסי לוין, וחגית שרון,

וההנהלות המתחלפות - כל מרקם התפקידים הענק שממנו

מורכב המבנה הגדול הזה.

וד”ר איוון שוורץ, המלאך שלי, וד”ר דייב אולספנגר, ועוד

רופאים-חברים נפלאים שליוו את איציק ואותי בשעות קשות,

כמטופלים ולא כעובדים, עטפו וחיבקו אותנו, אותי, בתמיכה

מחזקת. היו קשרים עם

עמיתים שצמחו לחברות

מופלאה כמו טובה, שבי,

סמדר...

בפינות הקטנות שלי

למדתי לנהל ולהתנהל

עם צוות, מול ההנהלות,

מול עמיתים ומודרכים -

בחוויות של מאבק, בצד

גמישות וויתורים. היה

קשה, אך מרתק. מאלף.

בעיקר למדתי שכולנו בני-

אדם, לפני ומעבר להיותנו

אנשי-מקצוע, וכי הקשר האנושי, הבינאישי, הוא העיקר ביחסי

עבודה, גם עם עמיתים וגם עם מטופלים. בצניעות, בפשטות,

בכנות - אפשר להשיג הרבה.

אני רוצה להודות לכל מי שהיה איתי, ועדיין, בדרך. על כל מה

שקיבלתי, מכל אחד, ואני נוצרת בליבי. אני מקווה שחלק מזה

נותר כמורשת וכמסורת לדור הצעיר שבא אחרי: ידע, המון

ספרים שהשארתי, שאיפה לאיכות מקצועית, בצד שמירה

על רוח חברית של אחדות בצוות, ומסירות ואכפתיות כלפי

המטופלים.

תודה, ובהצלחה בהמשך הדרך לכולכם.

עם ד”ר ברגר