פורסם בפסיכואקטואליה- גליון יולי 2014
הפסיכולוגים ואבחון לקויי למידה
ברוך אברהמי
[למטה] עו"ד ברוך אברהמי, משרד עורכי דין ברוך אברהמי, היועצים המשפטיים של הפ"י.
תחום אבחון לקויי הלמידה התרחב בשנים האחרונות. גברה המודעות לנושא זה והלכו ורבו המבקשים לקבל אבחון במגמה לקבל הקלות לימודים במסגרות השונות. מסתבר כי התפתח כאן שוק גדול מאוד של לקוחות. החלו לעסוק במתן אבחונים גורמים רבים שאינם פסיכולוגים ואינם בעלי הכשרה והשכלה מתאימה ורלוונטית לנושא.
התקנות שבפתח
משרד החינוך יזם הצעת חוק והצעת תקנות הבאים לקבוע כי במוסדות העל תיכוניים יהיו רשאים לעשות אבחון לקויי למידה ולתת חוות דעת רק בעלי תעודות מאבחן. הצעת חוק והצעת תקנות זו מצויים עתה בהליכי חקיקה. משמע, שפסיכולוגים מוסמכים שהיו רשאים עד כה לאבחן לקויי למידה בתחום זה לא יהיו רשאים לעסוק בכך אלא אם יעברו מסלול ארוך של לימודים והכשרה שבחינות בצדם והתנסות מעשית. התקנות המוצעות כיום חלות על לימודים במוסדות על תיכוניים ואקווה כי הן לא תגלושנה במדרון החלקלק ותחולנה על מוסדות לימוד בכלל.
התקנות המוצעות מבקשות לקבוע כי אדם יהיה כשיר לקבל תעודת מאבחן מוכר אם הוא ממלא במצטבר אחר כל דרישות ההכשרה העיונית והמעשית הנדרשות לצורך הכרה כמאבחן מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה. הדרישות כפי שהתקנות עומדות לקבוע הן אלה:
הוא בעל אישור רשמי המעיד על סיום לפחות ארבעה קורסים בתחומי אב תיאורטיים, במסגרת מוסד על תיכוני מוכר. הקורסים הם מהמפורט כאן:
התפתחות תקינה בלמידה ולקויות למידה לאורך מעגל החיים.
התפתחות תקינה של שפה דבורה וכתובה ולקויות שפה דבורה וכתובה.
התפתחות תקינה של קריאה ולקויות למידה.
התפתחות תקינה של כתיבה ולקויות כתיבה.
התפתחות תקינה במתמטיקה ולקויות במתמטיקה.
התפתחות תקינה של קשב וריכוז, ולקויות קשב, ריכוז והיפראקטיביות.
הבנת ההיבטים, הרגישים, החברתיים, האישיותיים והתרבותיים של אנשים עם לקויות למידה.
דיאגנוסטיקה.
כמו כן, ידרשו התקנות כתנאי לקבלת תעודות מאבחן מוכר ללקויי למידה אישור רשמי המעיד על סיום קורסים בתחומים יישומיים, במסגרת מוסד על תיכוני המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה כמפורט בהמשך:
סוגיות בדיאגנוסטיקה.
עקרונות באבחון וכלים אבחוניים.
אקולוגיה לימודית ואתיקה.
מיומנויות באבחונים המקובלים על ידי בעלי מקצוע שונים.
התאמות והתערבות בהתאם לממצאי האבחון.
בנוסף לכך ידרשו התקנות כתנאי לקבלת תעודת מאבחן הרשאי להגיש חוות דעת ללקויי למידה ביצוע הכשרה מעשית שתתבצע במסגרת מוסד על תיכוני מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה כמפורט להלן:
קביעת כלי אבחון
הצעת התקנות עומדת לקבוע עוד כי ועדת המומחים תאשר כלי אבחון לצורך האבחון המוכר לאחר שבחנה עמידתו בתנאים הבאים להנחת דעתה:
פגיעה בחופש העיסוק של פסיכולוגים
נראה לי כי לאור פסיקת בג"צ מן הדין לפסול נוסח זה של הצעת התקנות מחמת פגיעה לא מוצדקת ולא מידתית בחופש העיסוק של הפסיכולוגים.
חוק יסוד חופש העיסוק מטרתו להגן על חופש העיסוק והוא בא לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. יש לו מעמד קונסטיטוציוני ומשמעות חוקית.
לפי חוק יסוד זה, כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. חוק זה קובע עוד כי אין לפגוע בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו. דעתי היא כי התקנות המוצעות והחלתן על הפסיכולוגים אינן לתכלית ראויה והן פוגעות במידה העולה על הנדרש.
נקבע בחוק יסוד חופש העיסוק כי כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את חופש העיסוק של כל אזרח או תושב. עוד נקבע בחוק יסוד חופש העיסוק כי הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה, אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש שהוא תקף על אף האמור בחוק יסוד זה; תוקפו של החוק יפקע בתום ארבע שנים מיום תחילתו, זולת אם נקבע בו מועד מוקדם יותר.
לפי עקרונות יסוד של חוק ומשפט, מתוך פסק דין בג"צ 2334/02 עו"ד שטנגר נ' יו"ר הכנסת ואח':
הזכות לחופש העיסוק הוכרה כ"זכות טבעית" המוקנית לכל אדם... זכות זו הייתה חלק מהמשפט המקובל שלנו והייתה אחת מתוך "זכויות יסוד 'שאינן כתובות על ספר', אלא הן נובעות במישרין מאפיה של מדינתנו כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש... מאז כינונו של חוק יסוד: חופש העיסוק שינתה זכות זו את מעמדה הנורמטיבית. שוב אין היא אך זכות אדם הילכתית, שניתן לפגוע בה בחוק, יהא תוכנו אשר יהא, ובלבד שהפגיעה תהא מפורשת, ברורה וחד משמעית... היא הפכה להיות זכות חוקתית המוקנית לכל אזרח ותושב, העומדת במדרג הנורמטיבי מעל לחקיקה הרגילה...
וכדברי כב' השופט אהרון ברק בפרשת לשכת מנהלי ההשקעות בישראל (בג"צ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל ואח' נ' שר האוצר ואח' פ"ד נא (4), 376, 383):
לחופש העיסוק מוענקת בישראל הגנה חוקתית על חוקית [...] חופש העיסוק כזכות חוקתית נגזר מהאוטונומיה של הרצון הפרטי. הוא ביטוי להגדרתו העצמית של האדם. באמצעות חופש העיסוק מעצב האדם את אישיותו ואת מעמדו ותורם למירקם החברתי. כך על-פי ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. כך על-פי ערכיה כמדינה יהודית. המלאכה מייחדת את האדם ומהווה ביטוי לצלם אלוהים שבו
בשאלת מהותה של פגיעה בחופשה העיסוק נקבע בפסיקת בג"צ שיש לבחון את הדברים באופן מהותי ולא פורמלי. כמו כן נקבע כי תיתכן פגיעה בחופש העיסוק גם בעקיפין, כאשר נפגע מימושו של חופש העיסוק הלכה למעשה. במקרה שלפנינו נראה לי שהתקנות המוצעות פוגעות בעיסוקם של הפסיכולוגים בתחום לקויות הלמידה באופן מהותי ומרחיק לכת.
יפים לענייננו דברי כב' השופטת דליה דורנר בפסק דינה לם נ' משרד החינוך (בג"צ 5936/97, פ"ד נג (4), 673):
השאלה, אם החלטה של רשות מהווה פגיעה בחופש העיסוק, צריכה להבחן באופן מהותי ולא פורמאלי. פגיעה בחופש העיסוק אינה מתרחשת רק כאשר רשות מגבילה ישירות את הזכות לעסוק בכל עבודה או משלח-יד, למשל על –ידי הטלת איסור על העיסוק או דרישת רשיון. גם שלילה בפועל של האפשרות לעסוק בעבודה או במשלח-יד מסוימים מהווה פגיעה בחופש העיסוק. כך, למשל, נקבע כי הטלת הגבלות על לימודים המכשירים לעיסוק במקצוע מסוים מהווה פגיעה בחופש העיסוק. [...]...אכן, חופש העיסוק הוא החירות של הפרט להגשים את אישיותו ולתרום את תרומתו לחברה על ידי השקעת מאמציו בעיסוק, במלאכה או במשלח יד. חירות זו נפגעת אם הסדרים (נורמטיביים או פיזיים) מונעים ממנו – במישרין או בעקיפין – מלפעול על פי רצונו ויכולתו.
ועוד, מבלי לגרוע מהאמור לעיל, נדגיש כי חקיקת משנה, אשר אינה יכולה לגרוע מחופש העיסוק של הפסיכולוגים מבלי שנקבעה אפשרות כזו באופן ברור ומפורש בחוק המסמיך, וזאת כפי שנקבע בבג"צ 337/81 שלמה מיטרני ואח' נ' שר התחבורה פ"ד לז (3), 337:
הסמכה לענין זה משמעותה 'הסמכה מפורשת' וכשלעצמי כוונתי בכך אך ורק למקרה, בו אומר המחוקק הראשי ברורות ומפורשות, כי הוא מסמיך את מחוקק המשנה להתקין תקנות הקובעות איסורים או הגבלתו על העיסוק במקצוע פלוני... [...] אין הרשות המבצעת בת חורין להטיל הגבלות רק מפני שהיא חושבת אותן כרצויות, אלא אם כן החוק, הדן בעניין הנדון, מקנה לה את הסמכות להטיל את ההגבלות, אם תמצא צורך בהן..אבל כל עוד לא ניתנה לה, אין היא רשאית ליטול אותה לעצמה, אחרת כל העיקרון של 'שלטון החוק', אחת הערובות למשטר הדמוקרטי במדינה, ייהפך למליצה ריקה, וכל החוקים המטפלים, למשל, בהסדרת התעסקות האזרחים במקצועות השונים ייעשו טפלים.
יש לומר בהקשר זה כי החוק מסמיך את שר החינוך להתקין תקנות ולקבוע בהן דרישות נוספות לעניין הכשרה, השתלבות ובחינות הסמכה למי שיעסוק באבחון לקויי למידה במוסדות העל תיכוניים. סעיף ההסמכה – סעיף 6(ב) לחוק – קובע במפורש כי השר רשאי לקבוע דרישות שונות לסוגי תארים או לסוגי בעלי הכשרה ורשאי הוא לקבוע דרישות רק לחלק מבעלי ההכשרה.
בהתאם להלכה הפסוקה חובה על המחוקק, בבואו לפגוע בחופש העיסוק, לנקוט מידתיות ולבחור באמצעי שפגיעתו פחותה (ר' בג"צ לשכת מנהלי ההשקעות לעיל, עמ' 388). בבג"צ לשכת מנהלי ההשקעות קבע בית המשפט כי פגיעתן של הוראות החוק שנתקפו שם בחופש העיסוק היא ברורה ובחן את שאלת מידתיותן. לדעתי היה מקום לכך שהתקנות יבחינו בין פסיכולוגים לבין שאינם פסיכולוגים ויקבעו לפסיכולוגים דין מיוחד ושונה ההולם את הכשרתם וכישוריהם.
התקנות לוקות בכך שהן מתעלמות מחוק הפסיכולוגים, מהתקנות ומהוראות המִנהל על פיו ומהניסיון המצטבר
לדעתי, הצעת התקנות מתעלמת מכך כי מקצוע הפסיכולוגיה וכל הנדרש לצורך העיסוק בו מוסדרים בחוק הפסיכולוגים. הפסיכולוגים מצויים במשטר תקנות וכללים על פי חוק זה המחיל על הפסיכולוגים גם כללי התנהגות, כללים מקצועיים ואתיקה. הפסיכולוגים מצויים בפיקוח משרד הבריאות על פי חוק זה באורח מלא וממצה. מועצת הפסיכולוגים והפסיכולוגית הראשית במשרד הבריאות מופקדים על פי חוק על מקצוע הפסיכולוגיה. נראה לי כי כל משרד ממשלתי, זה או אחר, לא צריך להיכנס לתחום זה.
עיסוקם של הפסיכולוגים בתחום זה הוא רב בשנים ויש להם את הניסיון ואת הידע המקצועי. הצעת התקנות מתעלמת מכך. הניסיון הנצבר מלמד עוד כי לא התעוררו כל בעיות ותקלות עם עיסוקם של הפסיכולוגים בתחום זה לאורך כל השנים, בשונה מעיסוקם של אחרים מהם גם חסרי השכלה והכשרה נאותה ששולחים ידם ועוסקים בכך. לגבי פסיכולוגים אין כל הצדקה וכל צורך בתקנות.
חשש כי יגרם לציבור נזק בשל חוסר אבחון בעיה פסיכולוגית המתבטאת גם בלקות למידה או אבחונה בידי שאינם פסיכולוגים
לדעתי, לקויי למידה הן עיסוק ולא מקצוע. זאת וגם זאת: נראה כי לקות הלמידה נובעת לעתים מבעיות פסיכולוגיות מובהקות, ודי לעיין בסעיף 1 לחוק הפסיכולוגים כדי להבין כי האבחון והטיפול בהן יוחדו לפסיכולוגים בלבד המורשים לפי חוק הפסיכולוגים.
זאת ועוד: לא פעם ההפרעות או הקשיים בלמידה הם רק תוצאה של בעיה לגמרי אחרת המצריכה אבחון פסיכולוגי. מתן סמכות האבחון בידי שאינם פסיכולוגים עלולה לסכל את מטרתה אם לא תזוהה הבעיה הנכונה. לדעתי התקנות עלולות גם להוביל לכך שיינתנו התאמות והקלות בלימודים ללא הצדקה בניגוד לתכלית החוק לשמו הן מותקנות. תהיה הסחת הדעת והסטת ההתייחסות מבעיה פסיכולוגית קיימת לבעיה אחרת שאינה קיימת.
לדעתי, מתחייב על כן לשים בתקנות סייג הקובע כי אין בתקנות אלה כדי להתיר אבחון בעיה או שאלה פסיכולוגית למי שאינו פסיכולוג מורשה כחוק ויש להפנות לפסיכולוגים כל מקרה המצריך אבחנה מבדלת.
דומה כי אפילו לגבי הפסיכולוגים יוצרות התקנות עיוות ומצב לא הגיוני. שכן פסיכולוגים מורשים כחוק לטפל בסובלים מלקות למידה. האבחון הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול. אין זה סביר להפריד לגבי פסיכולוגים ולהבחין בין אבחון שיהיה אסור לבין טיפול שאין בסמכות של התקנות להגבילו.
הצעת התקנות פרדוקסלית מבחינה נוספת. פסיכולוגים מאבחנים ורשאים לאבחן מצבים מורכבים וסבוכים יותר מאשר לקות למידה. אין שום נימוק רציונלי מדוע לא יהיו רשאים לאבחן בעיות קלות יותר.
התקנות לוקות גם בכך שהן לא מבחינות בשיקולים ענייניים ומקצועיים רלוונטיים ולא נותנות להם משקל
כלל גדול במשפט המנהלי כי אם ניתנו הוראות מבלי שנשקלו השיקולים הרלוונטיים ומבלי שניתן להם משקל הולם דינן להיפסל. נראה לי כי לא נשקלו כהלכה השיקולים הנוגעים לפסיכולוגים.
ההכשרה של הפסיכולוגים מקנה להם בסיס ידע נרחב באבחון ובטיפול בתחומים של אינטליגנציה, קוגניציה ובתחומים נוספים הרלוונטיים לנושא הנדון.
הפסיכולוגים עוברים מסלול ארוך ומורכב של התמחות על פי חוק הפסיכולוגים במסגרות מקצועיות שנועדו למקצוע זה. הם זוכים להכשרה נאותה. התקנות המוצעות מתעלמות מכך משום מה.
אפשר להתבונן על הדברים מנקודות מבט נוספות. הפסיכולוגים נתונים לנורמות מקצועיות הולמות וחלים עליהם סטנדרטים ממלכתיים, מקצועיים ומסגרת משמעתית ואתית. לא כן אחרים, שלא עברו הכשרה והסמכה על פי חוק ונתנו רשות לעצמם לאבחן לקות למידה. התקנות המוצעות מתעלמות מכך ושמות אותם "בחבילה אחת" עם כל דכפין.
פסיכולוגים אינם כעין טכנאים, אלא בעלי מקצוע ובעלי הכשרה אקדמית ומעשית מקיפה. האבחון שנערך על ידי פסיכולוגים מתבסס על ידע מעמיק שרכשו באקדמיה, בהתמחות ובהכשרות מעשיות. הם ניזונים גם ממידע שנרכש במהלך השנים לאחר הלימודים וההכשרה הפורמלית. הם ניזונים מהשתלמויות, מעמיתים, משיח מקצועי עם עמיתים. נראה לי כי אין להתעלם מכך.
פסיכולוג מומחה חייב לעמוד בתנאי מומחיות, הכשרה ומיומנות קפדניים ביותר ולאחר שקבל רשיון מומחה חזקה עליו שישתמש בכלי האבחון בהתאם לנורמות מקצועיות. האחריות המקצועית של פסיכולוגים וכללי האתיקה שלהם כוללים את העיקרון המנחה להימנע מעיסוק שבו אין למומחה כלים מספיקים של ידע וניסיון. אך ניסיון וידע לא תמו עם תום הלימודים וההתמחות. לכן אין מקום להתייחס רק לידע כזה. הרבה ידע נרכש בחיי המעשה והעשייה. המקצוע הוא מקצוע לומד וההכשרה לא קפאה על שמריה עם הכניסה לחיי המעשה.
אין הצדקה שפסיכולוג שקיבל תואר מומחה ורישיון יידרש להתחיל מחדש במסלול לימודים של קורסים נוספים בתחומי אב תאורטיים.
ונוסיף כי יש כלי אבחון שהם ייחודיים אך ורק לפסיכולוגים ואינם בחזקתם של בעלי מקצוע אחרים. אין לפגוע בציבור ולמנוע אותם מהציבור או לתת אותם בידי כאלה שאינם פסיכולוגים.
ונראה גם כי לגבי תחום הדיאגנוסטיקה צריך להיות מובן כי תחום זה אינו יכול להיות פרוץ ופתוח לכול. זהו תחום ייחודי לפסיכולוגים ולא יעלה על הדעת שיהיה נגיש וזמין למאבחנים שאין להם הכשרה מעמיקה בתחום כמו לפסיכולוגים.
השוואה למקצועות אחרים
אין כדבר הזה לגבי מקצועות אחרים.
טלו, למשל, מקצוע אחר המוסדר בחוק כמו רפואה, או רוקחות או עריכת דין.
היעלה על הדעת, למשל, שמשרד הרווחה יקבע אילו עורכי דין ייצגו כלפי רשויות הרווחה?
היעלה על הדעת שמשרד הקליטה יקבע זאת בענייני עולים?
שמשרד הביטחון בענייני חיילים ונפגעים בשירות צבאי?
שהמוסד לביטוח לאומי בענייני ביטוח לאומי?
שמשרד הפנים בענייני רשויות מקומיות?
אנה אנו באים?
ולגבי רואי חשבון למשל?
ולגבי רוקחים?
וכך גם לגבי פסיכולוגים. משרדי ממשלה רשאים וגם חייבים להבחין בין מקצוע שהעיסוק בו מוסדר בחוק ובתקנות ובהוראות מִנהל על פיו ובין עיסוק שאינו כזה. להבחין בין אנשים סתם שמינו את עצמם לתת חוות דעת למשרד החינוך לבין מוסמכים כחוק בפיקוח החוק בהתאם לאמות מידה כחוק. ולבסוף להבחין כי תפקידו של משרד החינוך להנחות את מוסדות החינוך אך לא את המומחים העובדים מולם תחת רשות אחרת.
התקנות אינן תואמות לפסיקת בית המשפט העליון על ההרמוניה החקיקתית
מחוקק חוק לקויי למידה הניח כי יקוים חוק הפסיכולוגים. הוא לא ניתק אותו מחוקים רלוונטיים אחרים. מקצוע הפסיכולוגיה הוא מקצוע טיפולי באחריות ובסמכות משרד הבריאות ולא משרד החינוך ולא כל משרד אחר. אין מקום גם לכפל רשויות, וכל כפל רשויות מוביל גם לסתירה בין רשויות.
לדעתי יש להחיל לעניין זה דברים מהספרות ומהפסיקה המשפטית על ההרמוניה החקיקתית.
בבג"ץ 693/91 ד"ר מיכל אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים אומר בית המשפט העליון כי דבר חקיקה אינו עומד בבדידותו. הוא מהווה חלק ממערך החקיקה. הוא משתלב לתוכו, תוך שאיפה להרמוניה חקיקתית. כל חוק אינו עומד בפני עצמו. החוקים כולם מהווים מערכת אחת, והם משתלבים בתוכה אלה באלה, תוך הרמוניה חקיקתית. המפרש חוק אחד, מפרש את החקיקה כולה. החוק הבודד עומד ביחס למערך של כלים שלובים. מערך החקיקה כולו משפיע על גיבוש תכלית החקיקה של חוק בודד (עמ' 204).
בעניין אחר אומר בית המשפט הגבוה לצדק כי "מבין שני פירושים אפשריים, יש להעדיף אותו פירוש השומר על הרמוניה בין חלקי המשפט והמונע בדרך פרשנית קיומן של סתירות שסופן בטלות של הוראות." (בגץ 333/85 אלי אביאל ו-23 אח' נ' שר העבודה והרווחה, מה (4) 581, בעמ' 596 (1991)).
מורה לנו מי שהיה נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרון ברק כי במסגרת האפשרויות הקיימות, ראוי הוא לשאוף למרב הביטחון והוודאות האפשריים. הוא הדין בהרמוניה ובעקביות: אלה אינן מטרות מוחלטות, הגוברות על כל ערך אחר. אולם במסגרת האיזון הראוי, הן ערכים חשובים לכל שיטת משפט. מכאן התפישה, כי בעת חקיקת דבר חקיקה המחוקק שואף להבטיח ביטחון, ודאות והרמוניה: מתפישה זו נגזרת החזקה, כי תכליתו של כל דבר חקיקה היא לקיים ולקדם ביטחון, ודאות והרמוניה נורמטיבית. מבין שני פירושים אפשריים יש לבחור בפירוש המקדם ערכים חברתיים אלה יותר מכל פירוש אחר. לחזקת ההרמוניה מקום חשוב בתחום המשפט החוקתי.
כותב פרופ' אהרון ברק בספרו כי קיימת חזקה שתכליתו של כל דבר חקיקה היא להגשים את הערכים האתיים, את המטרות החברתיות ואת דרכי ההתנהגות הראויות העומדות ביסוד שיטת המשפט (פרשנות המשפט – פרשנות חקיקה" (תשנ"ג) כרך שני עמ' 583-590):
חזקה היא שכל דבר חקיקה נועד להגשים את זכויות האדם ואת שלטון החוק; חזקה היא שדברי החקיקה השונים, על רמותיהם השונות, אינם נוגדים זה את זה [...] חזקה היא כי תכליתו של כל דבר חקיקה לקיים ולקדם הרמוניה במשפט [...] זאת ועוד: לעתים, חקיקתו של חוק פלוני היא נחפזת ורשלנית, עד כי ברור שהשאיפה להרמוניה בחקיקת אותו חוק הייתה ממנה והלאה [...] ושאיפתה של השיטה כולה הינה להשיג הרמוניה נורמטיבית.
הנה כי כן, התקנות המוצעות צריכות לכוף ראשן מפני חוק הפסיכולוגים ולהשתלב עמו לכדי שלמות אחת.
סיכום
בסיכומם של דברים אציע להוסיף לתקנות סעיפים מספר כדי ליטול עוקצן של הבעיות.
1. תקנות אלה לא יחולו על עיסוק בפסיכולוגיה בהתאם לחוק הפסיכולוגים, התשל"ז–1977 ועל הפסיכולוגים המורשים בהתאם לחוק זה.
2. אין בתקנות אלה כדי להתיר אבחון פסיכולוגי או טיפול פסיכולוגי.
3. אם במהלך אבחון או טיפול עקב תקנות אלה מתעוררת שאלה אם הנבדק סובל מבעיה פסיכולוגית המתבטאת בליקויי למידה או שיש צורך באבחנה מבדלת, חובה להפנות את הנבדק לפסיכולוג מורשה לפי חוק הפסיכולוגים, התשל"ז–1977.
אין זה מונע, כמובן, להתקין תקנות לגבי פסיכולוגים ככל שיהיה צורך בכך בעתיד.