כללים והנחיות לעד מומחה העומד לחקירה נגדית בבית המשפט

מאת: פרופ' משה זכי, מנהל התחנה הפסיכולוגית, טירת כרמל.
פרופסור וראש המחלקה לפסיכולוגיה, משפט ואתיקה – המרכז הבינלאומי לבריאות, משפט ואתיקה – הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה.

מבוא

הספרות המקצועית מייחסת חשיבות רבה לחשיפת המומחה בבית המשפט. כך תופס Brodsky[1] את הסיטואציה שיוצרת החשיפה המקצועית: זה מעמד בו איש המקצוע נתון למרותו של עורך דין שמטרתו לזכות במשפט, יותר מאשר ללמוד להבין את תוכן המסמך המקצועי של העומד מולו. יתירה מכך, עורך הדין אינו שולט בידע בתחום בריאות הנפש, והוא שואל שאלות שמטרתן להביך, כגון: "אדוני הפסיכולוג המכובד, כמה שעות הקדשת לאבחון פלוני העומר לדין? האם בזמן מוגבל זה נראה לך שאתה מסוגל להבין את נפשו כפי שהיא מתוארת ומפורטת במסמך עדות המומחה?". ולעתים, מספר עורכי דין מרחיקים לכת עד לניסיון הכשלה אישית לפסול מומחה על הסף: – "אני בטוח שאדם אחראי לא היה נוהג כך!" – וזאת באמירה בטון דרמטי שיש בו נימת כעס ואכזבה כאחד.
בגלל מעמד מביך, והלחצים הנפשיים הכרוכים בו, יש פסיכולוגים הנמנעים מלתת שירות מקצועי לבית משפט, ונוטים להפנות את הלקוחות לאנשי מקצוע אחרים. אך ישנם מקרים שבהם הם נאלצים להופיע לעדות בבית המשפט בהזמנת שופט, כדי להגן על פעילות מקצועית שעשו בעבר, ללא קשר לדיון המתקיים בהווה. מכאן, נראה שלא ניתן להתחמק ממצב לחץ זה, שעשוי להתרחש מבלי שהמומחה מוכן לקראתו מראש.
חשוב לציין, שהמפגש בין פסיכולוגיה ומשפט מלווה בסוגיות מקצועיות ואתיות: מדובר בשתי דיסציפלינות נבדלות, שבהן התפיסות שונות והשיטות שונות. במשפט קיימת דיכוטומיה של שפוי ובלתי שפוי – ובניגוד לתפיסה זו בקבוצות הסיווג DSMIV ו-ICD10, תסמונות של הפרעות נפשיות מופיעות ברצף עם מצבי בינים; כמו כן, תסמונות כמו מסוגלות הורית ומסוכנות במסגרת המשפט לא נכללות בקבוצות הסיווג של תחום בריאות הנפש.[2]
כתוצאה מכך שאלות מקצועיות ואתיות מתעוררות בקשר שבין פסיכודיאגנוסטיקה ומשפט: מהימנותה ותקפותה של חוות דעת פסיכולוגית לבית המשפט. לסוגיות אלה הוצעו פתרונות מקצועיים בצורה של מודלים של הערכה.[3]

הדינמיקה הפסיכו-חברתית וגורמי הטייה באולם בית המשפט

הליך משפטי מתנהל על ידי שופט, עורכי דין – המייצגים את הצדדים (התובע והנתבע) – ומומחים מקצועיים המוזמנים לחקירה ולחקירה נגדית.
כל אלה, מעבר להיותם בעלי ידע וכישורים מקצועיים בתחומי מומחיותם, הם גם בני אדם. לכל אחד מערכת אמונות, דעות אישיות, השקפות וערכים. בחלק זה, ננסה להיעזר בתיאוריות מתוך הפסיכולוגיה החברתית, כדי להבין את מערכת היחסים בתוך קבוצת "משתתפים" זאת, כאשר יחסים אלה עלולים לפגוע במידת האובייקטיביות של התנהלות ההליך המשפטי בבית המשפט, כיוון ש"הטיה" (bias) היא קריטית כה קריטית בחריצת הדין.
להלן מצבים המתייחסים למערכת היחסים הבין-אישיים בין הנפשות הפועלות באולם בית המשפט:
-   יש ומשפטנים – שופטים כפרקליטים – נדרשים לנהוג בבית המשפט בניגוד למערכת האמונות והערכים שלהם ברמה האתנית, או הדתית. הדבר ייתכן בסכסוכי משמורת או במשפט אימוץ, בהם עלול המשפטן להידרש לנהוג בניגוד לעמדתו. לדעת Festinger[4] מצב זה מהווה מקור לקונפליקט – "דיסוננס קוגניטיבי". ההרגשה הלא נעימה מניעה את האדם להגיע לפתרונות שונים כדי לצמצם את אותו "דיסוננס". הורדת הדיסוננס פירושה שכנוע עצמי בדבר יעילותה של הבחירה שננקטה.
-  Heider ב"תיאורית האיזון" מוסיף וטוען:[5] מערכת היחסים בין אנשים, ולצורך דיון זה משפטנים, תלויה בהלימה ובאי-הלימה בין המערכת הקוגניטיבית שלהם (אמונות, עמדות וכו'). מכאן שגרסתו של שופט עשויה להיות, שלא במודע, מותאמת למערכת יחסים מעין זו. לכך אמור לענות הכלל של ניגוד עניינים, המחייב שופט לפסול עצמו, במקרה בו יש לו מערכת יחסים עם אחד הצדדים במשפט.
יש תופעות פסיכולוגיות שעלולות, במודע או שלא במודע, לגרום להטייה (bias) בתהליך של גיבוש עמדה מקצועית במסגרת חוות דעת מומחה לבית המשפט:
-  "השפעת ציפיות הבוחן"[6] – שהיא השפעת אמונות, מקצועיות ואישיות, של המומחה על ממצאי הבדיקה. תופעה זו יוצרת בקרב צרכנים תוויות ביחס לקפדנותם או לגמישותם המקצועית של מומחים ואף של שופטים.
-  "הנבואה המתגשמת מאליה"[7] – מתבטאת בנטיית אנשי מקצוע לפרש שלא במודע ממצאים פסיכודיאגנוסטיים שלהם בהתאם למצופה מהם מעמיתים למקצוע ומאנמנזה ומסמכים אחרים שהועברו אליהם לפני הבדיקה.
תופעה זו מניעה חלק משופטים למנוע העברת מסמכים ואנמנזה אודות נבדק העומד לבדיקה על ידי איש מקצוע.
- "נאמנותו של איש מקצוע למזמין השירות"[8] – נטייתם של אנשי המקצוע שלא במודע להתאים מסקנות מקצועיות למדיניות של הגוף איתו הם נמצאים בקשר רצוף, כגון: הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, המאבחנים של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים ועוד.
בחלק זה ניסינו להראות כיצד מערכת יחסים בין המשפטנים ובין אנשי מקצוע ללקוח, עלולים להשפיע על מידת האובייקטיביות של פעילותם, ואף מבלי להיות מודעים לכך. יתירה מכך, עורכי הדין בתפקיד של תביעה והגנה, לדעת Saks (1978),[9] הם אינם מונעים לחפש את האמת אלא לנצח – על כן גירסתם סלקטיבית ומגמתית.

 

עמידה של עד מומחה לחקירה נגדית בבית המשפט

ההנחיות המתייחסות לעמידה של עד מומחה לחקירה נגדית, מתחלקות לשני תחומים עיקריים: החלק האישי (המומחה כאדם) והחלק המקצועי (המומחה כפסיכולוג).

להלן ההנחיות ברמה האישית:

מומלץ להתכונן להופעה בבית המשפט. הכנה זאת אינה רק מקצועית, אלא בעיקר הכנה נפשית מקדימה.[10]

לפני הופעתך בבית המשפט, יש ללמוד את שמות הנפשות הפועלות באולם, של השופט ועורכי הדין.

ההופעה חייבת להיות נאותה ההולמת את כבוד בית המשפט ואת המעמד המקצועי
יש לשמור על קור רוח לאורך כל החקירה, ולהימנע מאובדן שליטה עצמית.
יש להימנע מנוקשות ותוקפנות. המומחה מגן על מסמך מקצועי שהוא ערך ולא על בעל הדין – זה תפקידו של עורך הדין.
יש להקפיד על רושם אחרון חיובי, המשרה אווירה מכובדת של נועם.

להלן ההנחיות ברמה המקצועית:

יש להכיר ולהבין את השתלשלותו של ההליך המשפטי.
יש להיפגש עם עורך הדין המזמין את המומחה להכנת החקירה, ולהתכונן לשאלות אפשריות מצד החקירה הנגדית.
יש להיות מודע לתהליכים בין-אישיים ולדינאמיקה הפסיכו-חברתית המתחוללת באולם בית המשפט.
יש לקבל הדרכה מאנשי מקצוע בכירים, שלהם ניסיון בהופעה בבית משפט, בחקירה וחקירה נגדית.
 על המומחה לזכור, כי הוא בעל הידע המקצועי, הוא שבנה את חוות הדעת, לפיכך עליו להיצמד לגרסתו ללא חשש    מאסטרטגיות המופעלות על ידי עורך דין תקיף.
יתירה מכך, לעתים מטרתו הסמויה של עורך הדין, הינה להפעיל לחץ כדי להוציא את המומחה מכליו. היצמדות למסמך המקצועי עשויה למנוע זאת.
התייחס לשאלות רלוונטיות הקשורות לעדות המקצועית, והישמר משאלות מניפולטיביות מצד החקירה הנגדית.
יש להתבצר בחומר העובדתי, ולא להיגרר ולהגיב להאשמות אישיות וסובייקטיביות כלפי העד המומחה.
התשובות אמורות לקבל אופי "אובייקטיבי" וקשורות לעובדות מקצועיות בלבד.
יש להיזהר מתשובות לא מבוססות ואינטואיטיביות.
יש לחזק טענה מקצועית בידע וציטטות מספרות מקצועית.
יש להיצמד לקו חשיבה אחיד במהלך החקירה ובחקירה הנגדית, ולא לשנות כיווני חשיבה במסגרת הגרסה המקצועית.
יש להישאר צמוד למקרה הנדון והנחקר, ולא להביע הצהרות כוללניות ובלתי ממוקדות, כגון: "בדרך כלל אדם עם פיגור שכלי לא יכול להיות מודע למצבו, על כן הוא לא אחראי למעשיו!". לעומת זאת יש להתייחס לנבדק הספציפי שנבדק על ידי המומחה ונמצא כי הוא סובל מפיגור שכלי.
יש להודות בטעות או בכשל מקצועי, כמוצהר בפני השופט בראשית החקירה.

 

מהצעות אלה אנו למדים שהופעה בבית משפט והגנה על מסמך מקצועי, אינה קלה מבחינת עד המומחה. הסיבה לכך אינה רק מקצועית כי אם גם פסיכו-חברתית. על כן, יש בארה"ב גופים אקדמיים ומקצועיים המקיימים סדנאות ללימוד נושאים אלה, וגם המחלקה לפסיכולוגיה, משפט ואתיקה באוניברסיטת חיפה בשיתוף החוג העל-חטיבתי לפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בהסתדרות הפסיכולוגים בישראל – פועלים בכיוון זה.

 

סיכום

 

הכללים וההנחיות שניתנו מיועדים לעד מומחה בתחום הפסיכולוגיה; אך למעשה, הם מתאימים גם לדיסציפלינות אחרות בתחום הבריאות ומדעי ההתנהגות:[11] פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים... גם הם, בסיטואציה של חקירה נגדית בבית המשפט, עומדים בלחצים אישיים ומקצועיים – והמצריכים הכנה מקדימה ואף הכשרה בשני תחומים אלה.

[1]      Brodsky, L.S. (1991). Testifying in Court: Guidelines for the Expert Witness. Washington, D.C.: American Psychological Association.
[2]      זכי, מ' (2003). אשנב לפסיכולוגיה משפטית, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד.
[3]      זכי, מ' (2008) פסיכודיאגנוסטיקה, משפט ואתיקה: סוגיות מקצועיות ואתיות, בתוך: ד' יגיל ואחרים (מוציאים לאור) סוגיות פסיכולוגיות, משפט ואתיקה בישראל, תל-אביב: דיונון.
[4]      Festinger, L. (1957). A theory of Cognitive Dissonance. Evaston, ILL: Row and Peterson.
[5]      Heider, F. (1958). The Psychology of Interpersonal Relations. New York: Wiley.
[6]      Orne, M.T. (1962). On the social psychology of the psychological experiment: With particular reference to demand characteristics and their implications. American Psychologist, 17, 776-783.
[7]      Rosenthal, R. and Jacobson, I. (1968). Pygmalion in the Classroom. New York: Holt Rinehart and Winston.
[8]      Gottesman, R. (1981). The Child and the Law. St. Paul, Minn.: West Publishing Co.
[9]      Saks. M. and Hastie, R. (1978). Social Psychology in Court. N.Y.: Van Rostrand Reinhold Company.
[10]      Meichenbaum, D. (1977). Cognitive-Behavior Modification. New York: Plenum Press.
[11]    Curran, W.J. & McGorry, A.L. (1986). Forensic psychiatry and psychology: Forensic and standards for interdisciplinary practice. Philadelphia, F.A. Davis.