פסיכואקטואליה - יולי 2021

2021 יולי 42 תוכנית דואט לפיתוח יכולת רפלקטיבית בקרב הורים ואנשי חינוך שמטפלים בילדים בגיל הרך ובמשך הילדות פרופ' נעמה עצבה־פוריה ועטרה מנשה־גרינברג היא פסיכולוגית התפתחותית מומחית, ראש המגמה לפסיכולוגיה התפתחותית וראש מרכז דואט באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, מטפלת ביחידה פרופ' נעמה עצבה־פוריה הפסיכיאטרית לגיל הרך בסורוקה, חוקרת את תחום ההורות בדגש על מצבי לחץ הוריים, יחסי הורה־ילד והתפתחות חברתית־רגשית של ילדים. מטפלת בילדים ובהוריהם, [email protected] מעבירה הכשרות בתוכנית דואט לאנשי מקצוע המטפלים בילדים ובהורים, מנחה ומדריכה מוסמכת בתוכנית דואט. /https://duetinstitute.co.il/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d לפרסומים נוספים: דוקטורנטית במרכז דואט באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, מתעניינת בתחום הרפלקטיביות ההורית, התערבות טיפולית רפלקטיבית, יחסי הורה־ילד עטרה מנשה־גרינברג, [email protected] ומשחקיות הורית וחוקרת את הנושאים הללו, פסיכולוגית בהתמחות קלינית בעלת ניסיון בעבודה עם ילדים, עם נוער ועם מבוגרים. /https://duetinstitute.co.il למידע נוסף על מרכז דואט: כל השמות המובאים בדוגמאות במאמר בדויים. תוכנית "דואט לחיזוק יכולות רפלקטיביות של הורים ואנשי חינוך" אשר תוצג במאמר זה היא תוכנית טיפול קבוצתי המדגיש את חשיבות העבודה עם ההורים ועם דמויות הטיפול האחרות (מטפלות, סייעות, גננות ומורים) כחלק מהותי ומרכזי בטיפול בילדים ובשיפור מצב התפתחותם ובריאותם הנפשית. תוכנית זו היא תוכנית התערבות אשר מטרתה לפתח סביבת טיפול רפלקטיבית בקרב דמויות הטיפול בכל המעגלים סביב הילד או הילדה. המשתתפים בקבוצה לומדים לעצור, להתבונן ולשקף לילדים את מחשבותיהם ואת רגשותיהם, ובו־בזמן הם מתבוננים גם בעולמם הפנימי שלהם ומתווכים לילדים את אשר הם מרגישים. מחקרים מראים שהיכולת הרפלקטיבית טמונה בבסיס ההתקשרות הבטוחה; היא מסייעת בוויסות העצמי של ההורים והילדים כאחד ועל כן מפחיתה אלימות ויוצרת חיבורים ). מכאן Luyten et al., 2017 עמוקים בין ההורים לילדיהם ( החשיבות של פיתוח יכולת זו עוד בראשית הקשר, בגיל הרך. במאמר זה נציג את חשיבות היכולת הרפלקטיבית בהתפתחות ילדים וביצירת יחסים משמעותיים בין הילדים לדמויות המטפלות בהם. נציג את הבסיס התאורטי של התוכנית וממצאים המעידים על יתרונות הטיפול הקבוצתי בחיזוק היכולת הרפלקטיבית. חשיבות היכולת הרפלקטיבית בגיל הרך בעשורים האחרונים היינו עדים למחקרים רבים שהעידו על קשר בין דפוסי ההתקשרות של ההורה לדפוסי ההתקשרות של ילדיו ), כלומר יכולתו של ההורה לווסת ולארגן Slade et al., 2005 ( את מחשבותיו ואת רגשותיו בהתקשרותו עם הוריו קשורה באופן הדוק ליכולותיו לארגן ולווסת אותם ולהגיב ברגישות על צורכי העברה בין־ ילדיו לנחמה, לקרבה ולביטחון. קשר זה נחשב ל . בהתחלה שיערו כי החוליה המקשרת בין דורית של התקשרות התקשרות ההורה להתקשרות הילד היא התנהגות ההורה כלפי ילדיו. לדוגמה, במקרים שבהם יש לילד התקשרות בטוחה נראה התנהגות רגישה מצד ההורה הרואה את צורכי הילד ופועל על פיהם באופן עקבי, ואילו במקרים שבהם יש לילד התקשרות לא בטוחה נראה כי התנהגות ההורה מאופיינת בדחייה או בחוסר בהתנהגות עקביות ואף בהפחדה. ואולם המחקר העלה כי אין די להסביר את ההעברה הבין־דורית של ההתקשרות. ההורה היא המנגנון רפלקטיביות הורית פונגי ועמיתיו הראו כי Fonagy שבאמצעותו עובר דפוס ההתקשרות בין הורה לילדיו ( "אין דבר כזה תינוק. אם אתה צריך לתאר תינוק, תמיד תמצא עצמך מתאר תינוק ומישהו" )Winnicott, 2016(