טיפול בקטינים שלהם התנהגויות מיניות פוגעות במגזר החרדי
פורסם ב"פסיכואקטואליה" גיליון אפריל 2013
בשנים האחרונות גברה המודעות הן בארץ והן בארה"ב אוטרמן וריברהOtterman & Rivera,) (2012 בקשר לפגיעות מיניות הנעשות על ידי קטינים גם במגזר החרדי, גופים שונים בארץ עוסקים באבחון ובטיפול של אוכלוסייה זו.
עמותת עלם, עמותה לנוער במצבי מצוקה, היתה הראשונה שהחלה בהתערבות ישירה למתן מענה למגזר החרדי, זאת בפתיחת קורס הכשרה למטפלים חרדיים, שנעשה בשיתוף עם עמותת "שלום בנייך" בשנת 2006.
עמותת עלם מטפלת בתחום של קטינים שלהם התנהגות מינית פוגעת כ- 20 שנה, והיתה החלוץ ההולך לפני המחנה בהעלאת נושאים שונים הקשורים לתחום, בין השאר: ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית שלהם התנהגיויות מיניות פוגעות, בנות תוקפות מינית, חשיבות הרגישות הרב תרבותית, ההבדל בין טיפול בקהילה ובמסגרות סגורות של אוכלוסיה זו, קיימה את הקורס הראשון להערכות סיכון, העלתה את החשיבות של שימת לב למטפל ולמאבחן בתחום, ועוד ועוד. המרכז למניעה ולטיפול באלימות מינית בקרב ילדים הוקם ביוזמת עמותת עלם ובשיתוף משרדי הרווחה והחינוך, במטרה לסייע לחברה הישראלית להתמודד עם הבעיה של קטינים שלהם התנהגות מינית פוגעת.
עד הקמת המרכז, לא היה אף גוף במדינת ישראל שהתמחה במתן מענה לאוכלוסייה מתחת לגיל האחריות הפלילית (12 (שלה התנהגות מינית פוגעת.
המרכז פועל מתוך אמונה כי אפשר להפסיק פעולות של אלימות מינית, וכי חובה עלינו, כחברה, לעשות את המרב כדי למנוע אלימות זו. הגברת המודעות, מתן ידע והעלאת הנושא על סדר היום הציבורי יסייעו בהקטנת ממדי התופעה, ויתרמו למניעתה.
במסגרת העקרונות והקוים מנחים, של העמותה הוחלט, בין השאר, על הפניית משאבים לאוכלוסיות המגזר הערבי והחרדי. לפיכך הקימה עלם, בשיתוף עם אגף הרווחה של עיריית בני ברק ובסיוע של הבטוח הלאומי שלוחה טיפולית בבני ברק, הפועלת במסגרת המרכז למניעה וטיפול באלימות מינית בקרב ילדים, אותה מרכז מטפל חרדי. שלוחה זו מתמקדת באוכלוסיה של המגזר החרדי בבני ברק ומטרתה להגביר את המודעות לתופעה מחד ולאבחן ולטפל בקטינים שפגעו מינית ובבני משפחותיהם מאידך.
חשוב לציין כי התפיסות הבסיסיות של העבודה מיושמות לגבי כל האוכלוסיות. העקרונות הבסיסיים, התפיסות הטיפוליות וחלק מהטכניקות זהים. אבל קיימים נושאים שהם ייחודיים לאוכלוסיות שונות והם באים לביטוי בראייה הרב תרבותית של המרכז. במאמר זה, כאמור, נשתדל להתמקד בייחודיות של המגזר החרדי, ומהנגזרות הטיפוליות לאוכלוסיה זו.
כשבאים לבחון דרכי התערבות וטיפול בקטינים שלהם התנהגות מינית פוגעת בישראל חייבים לתת את הדעת לכך שלא מדובר במקשה אחת.
קיימים מספר גורמים המייחדים קבוצות שונות זו מזו, ויש לקחתם בחשבון בתכנון דרכי ההתערבות והטיפול. בין השאר יש לקחת בחשבון:
1. שוני בצרכים ובדרגת ההשגחה הנדרשת- לכל מטופל צרכים שונים בהם יש להתמקד בטיפול, כמו כן קיים שוני מבחינת ההשגחה על הקטין כדי שלא יפגע שוב.
2. מבנה ((Setting שונה. נערים הנמצאים בקהילה או במסגרות חוץ ביתיות שונות, כגון: ישיבות, פנימיות, מעונות חסות הנוער, כלא וכד'.
3. קבוצות השונות זו מזו מבחינת הנורמות והסוציאליזציה התרבותית חברתית שלהן.
"בישראל- ארץ הגירה וחברה רב תרבותית – מתקיימים אלו לצד אלו מגזרים רבים: עולים מברית המועצות לשעבר, מאתיופיה,המגזר החרדי, המגזר הערבי, בני קיבוצים ועוד. לכל אחד מאלו תרבות, נורמות וערכים שחייבים להבינם ולהביאם בחשבון בתהליכי אבחון וטיפול. " (אתגר, 2009 עמוד 30)
על חשיבות השוני החברתי תרבותי ניתן ללמוד מדבריה של תמר הורביץ (1992) המדברת על היות היחיד תוצר של ההתנסות החברתית שלו, על תכונות האישיות, המהוות את "האופי החברתי", ועל הקשר שבין הסוציאליזציה והחינוך למאפיינים אישיים.
לענייננו חשוב לציין ששני המשתנים העיקריים בתהליך יצירת "האופי החברתי", הם: תוכנה של מערכת הערכים בתרבות הנדונה, והדרך שבה מופעלת מערכת ערכים זו בתהליך החיברות.
מכאן, שיש לקחת בחשבון את התרבות, את מערכת הערכים ואת הדרך שבה היא מופעלת בתהליך החיברות, את הנורמות ואת ה"אופי החברתי", כאשר באים לתכנן תכניות התערבות למגזרים שונים.
בילו וויצטום (1994) מתייחסים לסוגיית הטיפול בכלל במגזר החרדי. "החרדים, למרות נפרדותם, בולטים כמרכיב מרכזי במציאות חברתית הישראלית, אם כי מבחינה תרבותית גרידא קיים פער רב בינם לבין הרוב החילוני. פער זה נובע, כמובן, מכפיפותם המוחלטת לחוקי הלכה, המעצבים את תפיסת עולמם כמו גם את מהלך חייהם עד לפרטים הקטנים ביותר. --- ברי כי צורת חיים זו מעוצבת באמצעות קודים סוציו תרבותיים כה שונים מאלו של שאר החברה עד כדי יצירת תת תרבות מובחנת בחדות, המכוננת מציאות חברתית משל עצמה, ובו בזמן גם מתכונת על ידה."
כל הדוגמאות והציטוטים של המטופלים ובני משפחותיהם לקוחים ממטופלים חרדים של עמותת עלם.
עקרונות מקצועיים של המרכז
המרכז פועל לאור מספר עקרונות יסוד. וכן, עובד לאור האמנה לזכויות הילד (עדניה- נץ, אתגר,2010(
1. הפרדה בין שלוש אוכלוסיות: מבוגרים, מתבגרים וילדים. הידע שהיה קיים לגבי מבוגרים תוקפים מינית, השפיע גם על התפיסה וגם על השפה כשדובר במתבגרים וילדים. אבל התנהגות מינית פוגעת של מתבגרים לא דומה לזו של מבוגרים ושונה עוד יותר כשמדובר בילדים.
ההבדל הוא לא רק בהתנהגויות המיניות, הם שונים מבחינה גופנית, קוגניטיבית, נפשית וחברתית. Finkelhor, Ormrod, & Chaffin, 2009; Johnson & Doonam, 2006).)
מתבגרים חיים ומתנסים במערכות משפחתיות וחברתיות שונות, ילדים ומתבגרים שונים באופן משמעותי ממבוגרים בהתפתחות הגופנית, הקוגניטיבית והתפתחות האישיות. בעיצוב עמדות, ברכישת מידע ובבגרות הנפשית וההתנהגותית. מתבגרים חווים את העולם בדרך שהיא באופן משמעותי שונה מזו של מבוגרים, והם מונעים, מושפעים נהנים ומגורים מדברים אחרים. (Vizard & Usiskin, 2006; Prescott & Longo 2006)
מחקרים אחרונים הוכיחו כי מתבגרים התוקפים מינית דומים יותר למתבגרים עוברי חוק אחרים מאשר לעברייני מין מבוגרים. (הרשקוביץ 2011 ).
ילדים הם לא מיניאטורה של מתבגרים ומבוגרים. מכאן שיש לקחת בחשבון הן את הידע הקיים בפסיכולוגיה התפתחותית, את הידע הספציפי של טיפול בקטינים שלהם התנהגויות מיניות פוגעות ואת הטכניקות השונות והמותאמות לגילאים שונים.
2. תפיסה אינדיוידואלית – קטינים תוקפים מינית הם קבוצה מאוד הטרוגנית. הם שונים זה מזה בהיבטים חשובים כמו: איפיונים של תוקפים וקורבנות, דפוסי התנהגות תוקפניים, הסטוריה של תרפיה לא מתאימה, רמת הכישורים החברתיים, ידע ונסיון במין, כישורים שקוגניטיביים ועוד. גם גורמי הסיכון לרצדיביזם שונים מאחד לשני. לגבי חלק, ההיבט החברתי של חייהם יכול להוות את גורם הסיכון המרכזי, לאחרים מערכת היחסים המשפחתיים, ולחלק העובדה שלא נטלו את התרופות שלהם.
היות וצרכים שונים יכולים לייצר את אותה התנהגות לא פונקציונלית, הטיפול צריך להשתנות בהתאם. יתרה מזאת לכל פרט יש תרכובת ייחודית של בעיות. ולכן התכנית הטיפולית והטכניקות הטיפוליות צריכות להתאים לפרט המסוים . אנו מכנים זאת :" תפירה מאותו הבד על פי מידות המטופל", כלומר אותם מושגים, שהם חלק מהותי מהטיפול בפוגעים מינית, חייבים להיות מעובדים בתהליך הטיפולי בדרכים שונות, בהתאם לילד המסוים. (אתגר, נדר 2008 )
3. חשיבות הערכת צרכים וסיכון - כדי לבצע משימות אלה צריך לערוך הערכת סיכון וצרכים.
). Jaffé, 2010: (אתגר, 2008:
התנהגות מינית של ילד לא מספיקה כדי לקבוע דיאגנוזה של התעללות מינית, חשוב להבין את המשמעות של כל פרט במכלול, ואיך הוא מתקשר לתקיפה. טיפול מוצלח מותנה בהערכה מקצועית (Bumby, 2007; (Miner et al., 2006
4. ראייה כמכלול. ילד או מתבגר שפוגעים מינית אינם רק "תוקפים מינית". כדי לספק את הטיפול הטוב ביותר האפשרי אנו חייבים להבין את הפרט. לא רק כתוקף מינית. לכן, עלינו לבחון את התפקוד החברתי, המצב הרגשי, תגובות ושליטה התנהגותית, יכולות קוגניטיביות, עמדות,ועוד.(2003Rich, ) יתרה מזאת, התייחסות לילדים ולמתבגרים כ"עברייני מין", משמעותה לתייג אותם, תיוג הוא סוגיה קשה, במיוחד כשמדובר בקטינים, תיוג שעלול לפגוע בחייהם העתידיים.
ההערכה והטיפול של המטופלים חייב לקחת בחשבון את תפקידיהם במערכות החיים השונות.(בן, אח, תלמיד, וכו') כמו גם את הצרכים המיוחדים והשונים של כל אחד בהיבט המשפחתי, התנהגותי, קוגניטיבי רגשי, רפואי, חברתי והתפתחותי. דגש מיוחד יש לשים על שיתוף המשפחה. לא ניתן לטפל בילד במנותק מסביבתו ובעיקר ממשפחתו. (ר' פירוט להלן).
5. תפיסה מערכתית ר' פירוט להלן.
סוגיית המין במגזר החרדי
בחברה החרדית תחום המין הוא טאבו. לא מדברים על מין. מכנים זאת "מעשה לא טהור, מעשה אסור, מעשה טמא, פוגע בקדושה".
בת שבע שיינין, מנהלת מרכז "בליבנו", המיועד לקורבנות תקיפה מינית במגזר החרדי אומרת: “האוכלוסייה החרדית אינה מודעת לנושא של פגיעה מינית. מדובר בציבור תמים מבחינת הידע שלו, בין היתר מאחר שאין חשיפה למדיה. התפיסה של רוב הציבור היא שהעולם הוא מקום טוב ובטוח. הילדים בחברה החרדית נתונים בסיכון גבוה ביותר להיפגע הן בתוך המשפחה והן מחוצה לה מאחר שמלמדים אותם שסיוע לזולת הוא מצווה חשובה. כך למשל, אם אדם זר יפנה אל ילד ויבקש שיראה לו היכן בית הכנסת כי הוא צריך לשירותים – הילד יראה לו בשמחה, בלי להבין שזה עלול להיות מסוכן". (בן שלמה, 2012 עמוד 15).
במגזר החרדי ניתן לאתר מספר נקודות האופייניות למגזר זה עליהן יש לתת את הדעת בעת אבחון וטיפול בקטינים שלהם התנהגויות מיניות פוגעות.
חוסר בידע - לילדים ולמתבגרים בחברה החרדית חסר ידע בתחום המיני. בחברה החילונית ילדים לומדים על מין בדרכים שונות, שלא כולן טובות ונכונות, אבל קיימות. חלק לומדים מההורים, רובם חשופים לתכניות שונות של משרד החינוך המועברות בבתי הספר. תכניות אלו מתייחסות גם למידע (אברי גוף אינטימיים, יחסי מין, דרכי היגיינה הקשורות במין, איך נולדים ילדים ועוד), גם להתנהגויות (נגיעות נעימות ולא נעימות), וגם לתכניות המפרטות איך להישמר מפני זרים וכיוצ"ב. ילדים גם לומדים מאמצעי התקשורת (אינטרנט, טלויזיה) אמצעים שלא קיימים במגזר החרדי. הפעם הראשונה בחיי נער חרדי שמדברים איתו בנושא מין היא בדרך כלל לפני שהוא מתחתן. ואכן חלק מהילדים בטיפול שאלו במהלכו "איך נולדים ילדים?". חשיפה למידע טרם הזמן המקובל (מועד הנישואים) נעשה בד"כ ללא מבוגר אחראי והידע הוא סודי, נחווה כטראומטי ופעמים רבות הוא חלקי ושגוי. מלבד זאת מועברים מסרים באשר לפגיעה הרוחנית בחשיפה לתכנים מיניים ללא כל חלוקה למה נורמיטיבי וטבעי ולמה חריג, כך שהילד עלול לחוות את עצמו כחריג ולא נורמאלי כפי שעולה פעמים רבות בטיפול. למשל א. אמר "הדחף הזה הוא רק בי, בטח לא לצדיק שבכיתה ולא לרב פלוני. להם אין בכלל דחף."
סגירות – נטייה לטפל בדברים בתוך המערכת ולא להוציאם החוצה אלא אם הדבר יוצא מכלל שליטה. הסגירות לא מאפיינת רק את התחום של פגיעה מינית. כמעט בכל תחומי החיים יש למגזר החרדי מסגרת שונה, אחרת, ייחודית לו. מערכת חינוך, מערכת "רווחה": גמילות חסדים, עזרה כלכלית ורגשית, מערכת משפט בחלק גדול מהנושאים (הרב קובע, ההלכה קובעת). ואפילו במידה מסוימת "משטרה חרדית". הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בפערים תרבותיים הנוצרים בין האוכלוסיה החרדית לאוכלוסיה הכללית, המהווים בסיס להתנגדות לקבלת מענה טיפולי מאנשים שאינם נמנים על המגזר החרדי.
חלוקה ברורה לפי מגדר ( ג'נדר). על פי ההלכה במסגרות הלימוד ובחיי היום יום קיימת במגזר החרדי חלוקה ברורה לפי ג'נדר, מגיל צעיר מאוד בנים ובנות במגזר החרדי מתחנכים במסגרות נפרדות. והמפגש המשותף בין בנים לבנות מצטמצם מאוד. יש שיטענו כי הדבר עלול להשפיע על עמדות כלפי המין השני ואף יפגע במיומנויות תקשורת עם המין השני. לעומתם, יש המתנגדים לטענה זו בנימוק שהיות והמשפחות החרדיות מאופיינות במשפחות ברוכות ילדים (בממוצע כ 8 ילדים למשפחה) המפגשים עם המשפחה הקרובה, (בני הדודות האחייניות) מאפשרים מקום רב להתפתחות תקינה והכרת עולמם של בני שני המינים, כמובן שיש לקחת בחשבון שאינטראקציות בין בני משפחה שונות מאינטראקציות חברתיות עם אנשים שאינם בני משפחה, בודאי בכל הקשור למיומנויות חיזור, חברות וכיוצ"ב.
הדבר היחיד שבנים לומדים לגבי בנות הוא ש"בנות זה אסור לפי ההלכה". המידור הברור יוצר סקרנות מחד "אני סקרן איך זה אצל בנות", ודמיונות ופנטזיות מאידך. כשמדובר בפגיעה מינית, הרבה ילדים ונערים פוגעים מינית בבנים "כי זה מה שהכי נגיש אליי", אבל גם כלפי התוקף ובודאי לגבי הוריו הדבר מעורר פחדים שמא מדובר בהומוסקסואליות, גם אם מדובר בילדים קטנים מאוד. לעיתים קרובות ראינו כי הורים פוחדים הרבה יותר מנושא ההומוסקסואליות מאשר מנושא הפגיעה המינית. בשל חוסר הידע (גם אצל הילדים וגם אצל ההורים) הפחדים מתעצמים ועלולים להגיע לידי שבר גדול.
אבל, היות וחלק גדול מהנערים מאמין כי הכוונה ב "חוסר צניעות" הוא רק לגבי יחסים עם בנות, הם לא מבינים מדוע אסורים יחסים בין בנים. "תוכיח שלפי התורה זה אסור בין בנים".
כאשר הנפגעות הן בנות קיימת גם הכחשה גדולה יותר, הנער מתכחש לכך כי אז בעיניו הוא גם חוטא לאלוקים, ואז העונש שלו יהיה גדול יותר.
הבדל מהותי בהתייחסות לאוננות. בתרבות החרדית אוננות היא חטא. הודאה באוננות מבחינת נער חרדי היא הודאה בביצוע חטא, בביצוע עבירה. שלא לדבר על כל שבמהלך הטיפול כשהנער מכיר את מעגל התקיפה שלו,Ryan & Lane, 1991) ; אתגר, 1996) והוא מחפש התנהגויות אלטרנטיביות – אוננות אינה באה בחשבון מבחינתו.
בלבול בין אוננות ופגיעה מינית – הפוגעים מינית אינם רואים בהתהנהגותם כפגיעה באחר והם עסוקים בשאלה האם הפגיעה המינית אותה ביצעו זה מעשה האסור לפי התורה. הם מייחסים לאוננות דרגת חומרה גבוהה יותר ברמת האיסור התורני, כמו כן, הם מתריסים נגד האיסור לפגוע מינית כאיסור המבוסס על חוקי המדינה. נערים רבים מתארים את האוננות כאיסור חמור מאוד שנכתב בתורה, בעוד שהם מתקשים מאוד לזהות את האיסור התורני שבהתנהגות מינית פוגעת כפגיעה באחר. בלבול זה פעמים רבות נראה בבסיס בחירתם בפגיעה מינית. קיימת חרדה גדולה ולחץ במחיובתם להמנע מאוננות כתוצאה ממכך קיים עיסוק מוגבר במיניותם ובחירתם בהתנהגות הפוגעת נראת בעניהם כאלטרטיבה ה"שומרת" מפני איסור זה.
נטייה לטפל בתקיפה מינית כבעיה דתית ולא כבעיית התנהגות. פעמים רבות אנו רואים במגזר החרדי את הגדרת ההתנהגות הפוגעת כהשתלטות היצר הרע על הפוגע ולא כבחירת הפוגע בהתנהגות שלילית. הגדרה באופן זה מסירה את האחריות מהפוגע, ומאפשרת לו להעביר את האשמה על "כוחות הרוע" בעולם, כוחות חיצוניים, שלטענת הפוגע לעיתים גוברים על האדם וגורמים לו להיכשל באחת מעבירות התורה שאחת מהן היא אי שמירה על כללי הצניעות. כך הפוגע מצמצם את העיסוק בו באופן אישי ומציג את הפגיעה כבעיה כללית ואף כבעיה דתית/הלכתית שלעיתים אדם חוטא כפי שאמרו חז"ל "שבע יפול צדיק, וקם" (משלי, כד, טז). בכך הפוגע אף דוחה ביקורת מצד בני האדם העלולים לחטוא אף הם ומבקש להשאיר את הסוגיה הזו מול קונו. יתירה מזאת, כאשר איש המקצוע העומד מולו אינו שומר תורה ומצוות או אפילו אינו חרדי אזי הפוגע ממעיט בחומרת מעשיו שהרי "המוכיחו" הינו "חוטא" כמוהו ובעיניו אף יותר ממנו מחמת אורח החיים הלא חרדי אותו הוא מנהל. "אני לא מבין מה עושות במרכז מטפלות חילוניות הן בעצמן לא שומרות על צניעות".
כמובן שלהתנהלות זאת השלכה על מידת שיתוף הפעולה, הכנות ולקיחת האחריות שהן בסיס לכל אבחון וטיפול בתחום זה. השימוש במונחים "יצר הטוב" ו"יצר הרע" דורש הבהרה: הדיאלוג בין "יצר הרע ליצר הטוב" הינו דיאלוג פנימי, מחשבתי, שמנהל האדם עם עצמו בו הוא נמצא בקונפליקט בין לבחור במחשבות שליליות לחיוביות, בין לבחור בביצוע מעשה שלילי או להמנע ממנו, ואין זה גורם חיצוני המשתלט ומנהל את חייו של האדם.
התייחסות למין כלדבר שלילי - למין יש משמעות שלילית בקרב מתבגרים אלו, בעיניהם מדובר במשהו "רע", יתרה מזאת "רע" נתפס גם כאלים בקרב נערים אלו.
כדאי לציין כי בעוד נער תוקף מינית עלול לתפוס את המין ואת המיניות בכלל כדבר שלילי, הרי נער תוקף מינית מהמגזר החרדי אף יתן לכך תימוכין שגויים בהתבסס על יידע דתי/הלכתי שגוי או לא ברור דיו.
חשיפה של העובדה שפגע מינית יכולה להיות מאיימת וטראומטית יותר היות והנער רואה את החוויה המינית כמשהו שאסור שיקרה לו ואם זה קורה הוא חריג ופסול בעיני עצמו. הוא בעצם חש מאויים מהדחפים הנורמטיביים שלו, הוא מאוכזב וכועס על עצמו שהוא חווה דחף מיני או סיפוק מיני, חוויה זאת מעצימה את התפיסה של המין כשלילי כי זה "מקלקל/הורס אותי".
הדחקה של צרכים מיניים
במגזר החרדי יש הדחקה של צרכים מיניים בגילאי ההתבגרות. הם יודעים שאסור לחשוב, לפנטז ולדבר על מין. הדבר מציב קושי בתהליך הטיפול שכן, נראה שהמטפל "מכריח" את הנער לעשות דברים אסורים בכך שהוא מבקש לדבר על מה ש"אסור". זו גם דרך מצויינת עבורם ל"ברוח" מהעיסוק בעבירה. " אסור לחשוב על זה, אתה גורם לי לחשוב על זה". מאפשר הכחשה ובריחה. "אני בכלל לא מפנטז מין ", "זה אסור אפשר להיענש בגיהנום על זה".
נערים רבים מתארים תיאורי "מלחמה" עם הגוף בגלל פנטזיות מיניות. ממש "קרבות" שמתישים אותם. "אני נלחם אתה תראה אני אנצח ".
מטפל:במה אתה נלחם?
מטופל: בדחף
מטפל: ומי יותר חזק?
מטופל: מה זאת אומרת - אני
הנערים עסוקים מאוד בנושא של הדחף, של "היצר הרע" והרבה פחות בעובדה שגם פגעו מינית במישהו אחר. הדבר די ברור לאור הנטיה המוכרת לנו מקטינים שפגעו מינית להתרכז בעצמם, בצרכים שלהם, ולא לראות את "האחר".
מתוך ראיון ראשוני של נער חרדי:
מטפל: תאר לי מה עשית
נער: אני לא יכול להגיד לך
מטפל: אז תכתוב,
נער: אני גם לא יכול לכתוב
מטפל: אני מבין שזה לא מקובל לדבר או לכתוב על דברים מיניים במגזר שלנו,
נער: כן
מטפל: ולעשות דברים מיניים כן?!
חוסר קבלה של דחף טבעי יוצרת הגברה של הדחף, לעומת זאת, קבלה של הדחף מאפשרת ויסות ושליטה, לכן אחת מהמטרות בטיפול היא לקבל את העובדה שמדובר בדחף טבעי ואנושי.
במהלך הטיפול אנו מנסים להטמיע בהם את ההבדל בין הנורמטיבי ללא נורמטיבי. ולהבהיר את ההבדל בין "הקרבות הפנימיים", לפגיעה באחר. מטרה נוספת וחשובה היא שיהיו מסוגלים להבדיל בין מצבים נורמטיבים שאינם פגיעה באחר והאסורים מבחינה הלכתית בלבד, לבין אלו שהם גם פגיעה מינית.
הטיפול מנסה לעורר תובנה כי לא יתכן שהתורה אוסרת דבר שהוא נגד הטבע האנושי. לעיתים נעשה שימוש בשמות של דמויות רבניות מוכרות, שגם להם יש צרכים וקשרים מיניים. הדבר מעורר בדרך כלל תהייה גדולה, השתאות, ופליאה. דבר המוביל לשיח על ההיבט הגופני, הפיזיולוגי, ועל צרכים מיניים בריאים ונורמטיביים. חשוב לציין כי בכל טיפול בכל המגזרים הנושא של "מין בריא" (מה מותר ומה אסור, הדדיות, רגש ועוד) הוא חלק מהתכנית הטיפולית.
במגזר החרדי לתפיסה המערכתית יש חשיבות מיוחדת. ותפיסה המערכתית היא גם אחד מהעקרונות המקצועיים של עבודתנו בכלל. לפיכך, ניתן לראות לאורך כל המאמר קשר ו"דו שיח" בין העקרונות הטיפוליים למערכות שונות במגזר. מעבר להתייחסות לחשיבות התפיסה המערכתית בכל טיפול, ולקהילתיות במגזר החרדי, התייחסנו למערכת החינוכית, המשפחתית, ובעיקר למשמעות התפיסה המערכתית בקרב האוכלוסיה החרדית המתבטאת בעיקר בפער בין החוק ובין תת תרבות זו.
התפיסה המערכתית – עקרון מקצועי בטיפול והתייחסות למגזר החרדי
לכל ילד ומתבגר יש צרכים רבים (רפואיים, לימודיים, התפתחותיים, רגשיים, חברתיים), ותפקידים רבים (בן משפחה, תלמיד, במקרים מסוימים חניך בפנימיה או ישיבה, ועוד).
בתוקף התפקידים והצרכים הללו הילד משתייך למערכות רבות ושונות. משרדי ממשלה (רווחה, חינוך), גורמים ברשות המקומית (האזורית או העירונית), ארגונים שונים וכיוצ"ב. בכל אחד מהם הוא שוהה זמן מסוים, וכל אחד מהם נותן מענה לתפקיד או לצורך.
אם רואים את הילד כילד על המכלול הנ"ל ברור שחייב להיות תיאום ושיתוף פעולה בין המערכות, אחרת יש שסכנה שכל מערכת תמשוך לכוון אחר ולא תהיה התקדמות. אנו מאמינים ששינוי אמיתי ייתכן רק בשיתוף פעולה בין המערכות השונות. שיתוף פעולה כזה הוא למעשה פועל יוצא מהתפיסה הבסיסית של הטיפול שתוארה לעי"ל.
מניעה, אבחון וטיפול של קטינים תוקפים מינית מתרחשות מטבען בזירה מורכבת, מרובת שחקנים, תחרותית, וכוללת אינטרסים רבים ולעיתים מנוגדים. לדוגמא: הורים הדורשים התייחסות למקרה של אלימות מינית בבית הספר בעוד שהנהלת ביה"ס משדרת מסר הגורס "אין אצלנו כאילה דברים איומים".
לעיתים, קיימת התנגשות בין טובת הקטין וטובת הארגון. במקרים רבים (לאו דווקא של תחום הפגיעות המיניות), יש לארגון אינטרס שלא לעבוד בשיתוף פעולה, בין השאר, מהסיבות הבאות:
משך הזמן הנדרש לגיבוש פרוייקט, דרכי עבודה וכיוצ"ב. ככל שיש יותר שותפים יש יותר דעות, הדבר מחייב להשקיע יותר זמן בתיאומים, בהגעה להסכמה ולעיתים לוויתורים. לעיתים הרבה יותר קל ויעיל לעבוד לבד. עבודה ללא שיתוף פעולה מייתרת גם את הצורך במו"מ, אישורים וכיוצ"ב, אין להתעלם גם מהאספקט של תחרות מקצועית עם גופים נוספים ומהמורכבות הכרוכה בניהול משותף. לעיתים מדובר בקושי להכיר באיכותם של ארגונים מתחרים וגישות חלופיות, וכמעט תמיד גם בתחרות על משאבים. חשוב לציין גם את המטרות השונות של ארגונים שונים ולעיתים שוני בהנחיות שהם מעבירים לעובדיהם ( חוזר מנכ"ל רווחה, חוזר מנכ"ל חינוך, חוזר מנכ"ל בריאות).
ארגון, כל ארגון גם אם הוא לא למטרות רווח, רוצה לחסוך בהוצאות. משמע לעשות פחות שעות טיפול, פחות שעות הדרכה, פחות דיונים מקצועיים על דרך הטיפול, פחות ישיבות עם פחות אנשים.
אבל ברוב המקרים טובת הקטין מחייבת התנהלות הפוכה. השקעה גדולה יותר בדיונים בחשיבה, בהתייעצות בהדרכה, בפגישות עם כל הגורמים המעורבים בטיפול בקטין.
נקודת המוצא של האמנה לזכויות הילד משנת 1989 אשר נחתמה ואושררה על ידי ממשלת ישראל, קידמה דיון אינטנסיבי יותר ביחס לבירור והבניית תוכן לתפיסת זכויות הילד הינה כי ילדים הם בני אנוש, סובייקטים אוטונומיים, בעלי זכויות ואינטרסים עצמאיים ונפרדים. התשתית העומדת ביסוד האמנה היא ההכרה בזכות האדם של הילד לכבוד. מתוך ההכרה בילדים בני אנוש, זכאים ילדים לזכויות האדם והאזרח שלהם. האמנה מדברת על הזכות לכבוד, עקרון השיוויון, עקרון טובת הילד עקרון החיים ההישרדות וההתפתחות ועקרון ההשתתפות (נץ אתגר 2010).
אחת מדרכי הטיפול בקטינים שתקפו מינית שהוכחה כיעילה היא השיטה הרב מערכתית Multisystemic Therapy)). בבסיסה רואה השיטה את הפרט המתבגר לא בנפרד אלא כלב של מערכות שלובות הכוללות את המשפחה, חברת השווים, בית הספר השכונה והחברה. היחסים בין הילד וכל מערכת הם כאלה ששכל שהקרבה ביניהם גדולה יותר, כך ההשפעה של המערכת על הילד גדולה יותר ( 2006 , Salanda, Swenson & Letourneau (.
יש לציין כי ככלל, אם ניתן, אנו מעדיפים להשאיר כל מטופל בסביבה הקיימת והמוכרת שלו, ולא לנתקו ממנה. אותו כלל חל כמובן גם הילדים במגזר החרדי. אבל כאן, יש נושאים נוספים שיש לקחת בחשבון.
קהילתיות במגזר החרדי
ההשתייכות לקהילה היא בבסיס קיומם של רבים מאלו המקיימים אורח חיים חרדי. אורח החיים החרדי משפיע על הצורך בהשתייכות לקהילה ולכך השפעה בתחומי החיים השונים.
המוקד המרכזי להתפתחות הקהילה הינו מוסד בית הכנסת/בית המדרש. שם מתקבצים חברי הקהילה בוקר וערב לתפילות וללימוד תורה. בקהילות החסידיות בית המדרש הוא המקום בו מתקיימת הפעילות הרוחנית של רבם האדמו"ר, מה שמכנס את החסידות כולו מכל קצבי תבל אל מרכז רוחני זה.
עם התגבשות הקהילה, בשל יחודיותו של המגזר החרדי כמי שנבדל באורחות חייו, הקהילה מפתחת מוסדות לימוד נפרדים כמוסדות הפטור (מוסדות שהממשלה לא מפקחת עליהם) או מוסדות החינוך המוכרים הלא רשמיים כדוגמת החינוך העצמאי או "אל המעיין". כל קהילה על מאפייניה מקימה מוסד לימודי התואם את סייגיה ומנהגיה.
החיים הקהילתיים, ההכרות והשותפות לחיים יחד עם חינוך שורשי לערכים הרואים בעזרה לזולת כערך מקודש ביהדות הינם בסיס להתפתחותם של ארגוני חסד וצדקה שמטרתם ליצירת רשת תמיכה כלכלית לחברי הקהילה.
אומנם ההשתייכות לקהילה מזכה את חברי הקהילה ברווחים חברתיים, אישיים ולעיתים כלכליים, עם זאת נוצרת תלות של החברים במוסדות הקהילה המחייבת אותם לנהוג לפי כללי הקהילה לטוב ולרע.
חברי הקהילה מונהגים על ידי מי שעומד בראשה. המאפיין את הקהילה החרדית היא המנהיגות הרוחנית שהינה הסמכות העיקרית בהנהגתה. (ר' להלן כוחו של הרב).
קיימת היררכיה ויתכן וקהילות רבות יהיו תחת הנהגה של דמות רוחנית אחת. כך למשל במגזר הליטאי והספרדי יהיה מנהיג רוחני אותו מכנים "גדול הדור". במגזר החסידי זהו האדמו"ר על פיו יישק דבר.
משמעות התפיסה המערכתית בקרב האוכלוסיה החרדית.
כשאנו באים לבחון את משמעות התפיסה המערכתית בקרב האוכלוסיה החרדית עלינו לשים לב בראש ובראשונה כי מעבר לנאמר לעי"ל על מערכות, כאן יש התנגשות נוספת, והיא בין מערכות חרדיות לחילוניות. להלן נתייחס לשתי דוגמאות. להתנגשות בין תפקיד הרב (מערכת דתית) לתפקיד המטפל (בדרך כלל מערכת חילונית). ומכאן החשיבות לשיתוף הפעולה ביניהם. ולהתנגשות בין מערכת החוק האזרחי למערכת החוק הדתי.
כוחו של הרב – הרב הינה דמות מפתח בעולם החרדי. חז"ל אומרים "עשה לך רב והתרחק מן הספק" (אבות.פרק א. טז.) מקובל במשפחות רבות במגזר החרדי להיות כפופים לדמות רבנית אותה מוקירים ומעריכים. דמות הרב נקבעת על פי אמות המידה שקובעים ראשי המשפחה- הבעל ורעייתו.
לרב עוצמה גדולה מאוד. בניגוד למערכות אחרות בהן יש לאנשים שונים, השפעות ברמות שונות, כוחו ופסיקתו של הרב לגבי המגזר החרדי היא מוחלטת. נושא הפגיעות המיניות הינו נושא רגיש ומעורבותו של הרב תשפיע על קבלת החלטות, תובנות וכו. האבחון והטיפול יושפעו מאוד ממעורבותו של הרב ומהמסרים אותם יעביר גם אם בעקיפין. חשוב לציין כי במגזר החרדי נעשה שימוש נרחב בתואר רב , מיושם לכל בר אוריין ומהווה כינוי כבוד גם אם אין תוארו או תפקידו של האדם הינו תורני.
הרב הוא מורה דרך, פוסק הלכה, הוא יועץ, תומך ואף מברך. היות והרב נתפס כמי שיכול לחוות דעה בתחומי חיים שונים בעיני רבים הוא נתפס גם כאיש טיפול. המטפל, מבין בטיפול ובתחום הספציפי, אבל הידע שלו לקוח ממקומות "זרים", לא מהתורה, "זה לא מה שאמר משה רבנו". (אחד הנערים בטיפול). חוות דעת של איש מקצוע בעל תעודות ממוסדות מוכרים להשכלה גבוהה, בעל ידע, המבוסס על מחקרים ותאוריות מקצועיות, כלל לא יכולה לעמוד מול חוות דעתו של רב. "האמת שרק בגלל שהרב שלי אמר לשתף פעולה אמרתי את האמת, אחרת הייתי מסובב אותך" (מ' בראיון הראשון).
רוב המשפחות, לפני שהן מגיעות להערכה וטיפול, מבקשות חוות דעת של רב מוכר בקהילה האם בכלל לשתף פעולה עם התהליך ועם השלוחה הטיפולית של עלם בבני ברק. "אלו דמיות רבניות מאשרות את הפעילות שלכם?." (אביו של א' לפני הגעה לטיפול). " אני צריך לבדוק עם האדמו"ר אם אכן לשתף פעולה" (אביו של ב') ואביו של ח' אמר: "אני מעיז לפתוח ולספר מה בני עשה רק כי בררתי על הפעילות שלכם וקיבלתי רשמים חיוביים". רק במקרים בהם יש אישור של הרב תגיע המשפחה לטיפול.
חשוב לחדד את נושא הבדיקה המקדימה של המשפחות. גם במגזר החילוני יש הרבה הורים שבודקים ומבררים לגבי הפעילות שלנו, לפני שהם מגיעים. אבל סוג ואופי הבדיקה שונים לחלוטין. במגזר החילוני הפניה היא בדרך כלל לאנשי מקצוע מתחום הטיפול "המדברים באותה שפה" כלומר, שהכשרתם, עמדותיהם ביחס לטיפול והידע שלהם הוא מאותו תחום של המטפלים במרכז. במגזר הדתי הפנייה היא לרבנים שבאים ממערכת שונה של הכשרה,עמדות, ותפיסה טיפולית.
אם הרב אינו מממליץ ומאשר – המשפחה לא תגיע לטיפול. "הרב אמר שלבן שלי אין בכלל בעיה" (אביו של י' שגילה התנגדות לטיפול מההתחלה). יש מקרים בהם המשפחות פונות לרב שאינו מכיר את התחום, אבל בדרך כלל דחייה של טיפול על ידי רב היא תולדה של הדברים שנאמרו לרב על ידי המשפחה. הרי ברור שחוות הדעת של הרב תינתן בהתאם לאופן בו ההורה מציג את הדברים בפני הרב.
נקודה נוספת הנבדקת על ידי המשפחה ושלגביה מבקשים את אישור הרב הוא "מי הוא המטפל". עבור הפונה החרדי, גם איש מקצוע חרדי, עם כל הכבוד אינו רב. אביו של ה' אמר: "על שולחן הדיונים טרם פנייתי לקבל את השרות, נועצתי עם רב והובהר שהמטפל הינו חרדי ".
מערכת החוק האזרחי והחוק הדתי
טיפול בקטינים שלהם התנהגות מינית פוגעת, מלווה בגורם מטעם החוק. לגבי קטינים שעברו הליך פלילי מדובר בקצין מבחן לנוער, ולאחרים שהם מתחת לגיל האחריות הפלילית או שועדת פטור אישרה לא לדווח למשטרה בעניינם,מלוים על ידי עובד סוציאלי לחוק הנוער (פקיד סעד).
לגבי המגזר החרדי ההלכה מחייבת יותר מהחוק האזרחי. "זה אסור לפי חוקי המדינה? זה לא מה שבאמת מעניין אותי, גם לא את הוריי". ויש שלא מייחסים משמעות לחוקי המדינה אלא רק לענישה הבאה בעקבות הפרתם.
אחת הסוגיות המשמעותיות בהן דנו רבני הקהילות היא, האם לעבוד בשיתוף פעולה עם האגף לשירותי רווחה או עם עמותות המשתפות פעולה עם האגף. האם "להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה? או להשאירה בבית (בקהילה)?". האם לספק טיפול פרטי ממי שמוכר ומקובל על הקהילה תוך כדי התעלמות מחובת הדיווח? האם יהיו מטפלים שאכן יסכימו לטפל באופן זה ולא לדווח לאגף הרווחה כפי שמחוייב על פי "חוק חובת הדיווח"?
בראשית הדרך, שאלות אלו קיבלו גוון של עיסוק באחד מאיסורי התורה החמורים ביותר הקרוי בלשון התלמודית "דין מוסר" (בבא קמא, קיז, קונטרס שערי הלכה, 2004). מאוחר יותר, השאלה התמקדה בהשלכות של "מסירת" שמו של הפוגע מינית לרשויות. הרשויות נתפסו כמי שאינם מבינים את אורח חייו של הציבור החרדי ובכך עלולים לפגוע באורחות חייו של הפוגע מינית, החל מחשש להוצאה חוץ ביתית וכלה בחשש כי הפוגע ייענש ואף ירצה את עונשו בכלא (מילר עטיה, רגולנט –לוי, ולייקח,. 2009).
יש להבין כי החרדה של הורים מהמגזר החרדי למפגש בין ילדם למערכת שאיננה חרדית היא עצומה.
והחשש שילדם עלול להיות מושפע מאורח חיים חילוני הוא בלתי נסבל. מכאן, שיש הצדקה לעשות כל דבר וגם לעבור על החוק על מנת שזה לא יקרה.
בנוסף, התפיסה של המגזר החרדי היא כי הפתרון המקובל למעשים חמורים מהבחינה הרוחנית-הלכתית הוא התבדלות וריחוק ממקומות בהם מופרים כללי התורה. וכן, עיסוק בלימוד תורה שיביא להתעלות רוחנית ודבקות בעבודת השם. מכאן שמקומו של הפוגע הוא בבית המדרש ולא בכלא.
ביטויי ההתנגדות וההכחשה בתהליך הטיפולי מתבטאים לעיתים ב"ויכוח" שלא מדובר בעבירה. הדבר מזכיר לעיתים את השימוש ב"זה היה משחק ילדים" במגזר החילוני. "איפה זה כתוב שזה אסור?". "תוכיח שלפי התורה זה אסור בין בנים". (תפיסה של הפגיעה כחוסר צניעות ורבים מייחסים זאת דווקא לחשיפה או מגע בבת). "אני לא יודע מה כתוב במחקרים ומה לומדים באוניברסיטה, אני יודע מה כתוב בהלכה."
טרם פתיחת השלוחה של עמותת עלם בבני ברק התקיימו מספר תהליכים שסייעו להכרה בחשיבות מתן מענה טיפולי. אגף הרווחה בניהולה של הגב' מויאל, פקידת הסעד המחוזית, גב' שיינין שמטפלת בקורבנות תקיפה מינית וגורמים נוספים קיימו מפגשים עם רבנים, עם ועדת הפטור ועם אנשי מקצוע שקשורים לנושא. נעשתה התמודדות עם השאלה ההלכתית של "דין מוסר" ובהמשך עם החשש מפני פגיעה באורח חייו של הפוגע. ברגע ששאלות אלו קיבלו מענה על ידי ראשי הקהילה החרדית היתה פניות להתחיל ולראות גם את תרומתו של הטיפול. חשוב לציין שגם בספרות החרדית החל מהפך (אומנם קטן, אך משמעותי), כך למשל הסופר והמחנך חיים ולדר התייחס בספרי הילדים שכתב, למציאות המוכחשת ודן בצורך לספר לשתף ולא לשמור סוד (ולדר, 1992, 2009). בשנים האחרונות אחת מהתרומות הגדולות לעבודה מקצועית ומשותפת עם גורמי הרווחה הייתה הקמתה של השלוחה הטיפולית של על"ם בבני ברק. בשיתוף פעולה הדוק עם אגף הרווחה של העיריה, ובמימון וסיוע של הקרן לילדים ובני נוער בסיכון של הביטוח הלאומי.
כיום, יותר ויותר מבני הקהילה החרדית בבני ברק חשים בטוחים לעבוד עם גורמי הרווחה כאשר עמותת על"ם כגוף מקצועי מלווה אותם. זאת הודות להכרתם של רבנים בפעילות ברוכה זאת והתוצאות "בשטח" של עשיה מקצועית וחוקית כאחת.
משפחות מקבלות מענה טיפולי המוקיר ומכיר באורח חייהם החרדי, הפועל באופן מקצועי ומערכתי תוך מעורבות גורמים שונים מהקהילה שהמשפחה ואנשי המקצוע רואים בהם כמקדמי טיפול. אחד מהרווחים המשמעותיים לטיפול כחוק היא כי קיימת גם פניות גדולה יותר בטיפול, לעומת טיפול בו משאבים נפשיים רבים מופנים לשמירת הסוד, לידיעה שהטיפול אינו כחוק, והחשש מפני דליפת העובדות לרשויות החוק.
חשוב לציין, כי לא כל בני המגזר החרדי מנויים על קהילה מסודרת ואכן התמודדותם שונה, לדוגמא: ניתן לומר בהכללה כי בקרב החוזרים בתשובה חסרה קהילה תומכת, מחד הם חוששים כי יידחו על ידי הקהילה אליה הם משתייכים, מאידך לא קיימת עבורם מערכת התמיכה החילונית אותה עזבו. לפיכך הם חשים בודדים ונותרים לבדם עם שאלות מורכבות. ועם חשש כי יידחו. לעיתים, במקרים בהם הקהילה החרדית כן דיווחה על מעשיהם, הם שוב חשים דחויים.
המערכת החינוכית
בראש רוב המערכות החינוכיות במגזר הדתי עומדים רבנים. לכן, ראייה כמכלול ותפיסה מערכתית, מחייבת שיתוף פעולה עם אותם רבנים. יתרה מזאת, לעיתים מדובר בילדים ובני נוער שהם בסיכון לפגוע שוב, ויש גם לנו כמטפלים וגם לראשי המערכת החינוכית, אחריות כלפי הילדים האחרים הנמצאים באותה מסגרת.
לשיתוף הפעולה פנים רבות והוא נקבע בעיקר על פי צרכי הילד המסוים, כמובן תוך התחשבות באופי המסגרת המסוימת בה הוא שוהה. יש מקרים בהם התכנית הטיפולית כולה נבנית בשיתוף עם המסגרת ומבוצעת יחד. יש מקרים בהם המסגרת מתמקדת בעיקר בשמירה ומוגנות, בכל מקרה קיים שיתוף פעולה התייעצויות ודיווח קבוע בין המסגרת לבין המטפלים. להלן נתייחס לשלוש נקודות בלבד.
שמירה ומוגנות
בכל הערכת צרכים וסיכון אחד הנושאים עליהם חייבים לתת את הדעת הוא בניית תכנית של שמירה ומוגנות. הכוונה היא להגן על הקטין מחד ועל האחרים מאידך. חשוב להבהיר, תכנית מוגנות איננה ענישה. אנו מסבירים לקטינים כי כל זמן ש"השוטר הפנימי" שלהם עוד לא חזק מספיק כדי למנוע הישנות פגיעה, אנו מסייעים להם על ידי "שוטר חיצוני". אמנם המושג "שוטר" עלול להתפרש אצל חלק מהילדים כקשור לענישה ואכיפת החוק, אבל מנסיוננו, אם מציגים את הדברים באמפתיה, מתוך אמונה והסבר על הסיבות לכך, הם בדרך כלל מתקבלים על ידי הקטינים והוריהם.
בתהליך ההערכה מוקדשת חשיבה להבין מדוע הפגיעה התרחשה במקום שהתרחשה, ואם יש לכך משמעות לגבי פגיעה עתידית. יש להדגיש כי מקום התרחשות הפגיעה הוא רק מדד אחד בקביעה זו. הדבר נעשה מתוך מטרה לראות אם יש מקום, או מצב בו הנער המסוים נמצא בסיכון גדול יותר לפגוע שוב.
יש נערים שפגעו בתוך המשפחה ומסיבות שונות לא יעזו לפגוע במסגרת החינוכית, ואז רמת הפיקוח עליהם במסגרת צריכה להיות פחות הדוקה מאלו שפגעו רק במסגרת החינוכית. כאמור, המקום בו התרחשה הפגיעה הוא אחד המדדים, אבל חשוב לעשות בדיקה זו כדי לדעת איזו מסגרת של שמירה ומוגנות לתכנן לקטין המסוים במקומות שונים, שכן, לא בהכרח רמת הסיכון זהה בכל מקום (למשל במשפחה לעומת המסגרת החינוכית).
לצורך יישום תכנית המוגנות והשמירה חייבים את שיתוף הפעולה של המסגרת החינוכית. בדרך כלל שותף לתכנית רק אדם אחד, על פי רוב הרב.
לדוגמא המקרה של מ': בהערכת הסיכון והצרכים עלה כי קיים סיכון שמ' עלול לפגוע שוב מינית. ההמלצות כללו, בין השאר, שמירה ומוגנות, טיפול ממוקד בתחום הפגיעות המיניות וטיפול רגשי. נערכה פגישה עם ראש הישיבה, בה ראש הישיבה שיתף את המטפל של המרכז בקשיים של מ' בשמירה על כללי המסגרת וכי הם נוהגים עימו ברכות רבה בגלל מצבו המשפחתי. המטפל מצידו, הדגיש את הצורך בשמירה, את הצורך של מ' ש"יראו אותו," ועל חשיבות השמת הגבולות על מנת שיוכל לתפקד ולמצות את כישוריו. (מ' הוא נער חכם ופיקח במיוחד). לאחר שהמטפל סייר בפנימיה והכיר את המבנה, הנהלים, מיקום המקוה וכו', נבנתה תכנית מוגנות וטיפול במשותף על ידי הרב והמטפל. לדוגמא: מיקום המקווה, כיוון שהיה במתחם הישיבה ובפיקוחה אושר כי יוכל לטבול, אך עליו לדווח מתי נכנס ומתי יצא כאשר הזמן מוגבל.
לאחר הפגישה: ראש הישיבה קיבל את הדברים, היה מוכן לעזור ואף לשתף פעולה. הוא ציין כי הוא לא מבין בתחום זה וישמח להתייעץ על פי הצורך. מלבד זאת הוא שאל "במה אני יכול לעזור לנער מלבד הפיקוח?". צוינו בפניו צרכיו הרגשיים של הנער. ראש הישיבה לקח את הדברים לתשומת ליבו.
מניעת מסרים סותרים
בכל טיפול, יש לתת את הדעת שעלולים להיות מסרים סותרים בין הדרך הטיפולית מחד, ותת התרבות אליה משתייך המטופל מאידך. בטיפול בקטינים שפגעו מינית קיימת עמדה שיפוטית ברורה הבאה לידי ביטוי גם בטיפול. כמובן שהשיפוט הוא לגבי המעשה ולא לגבי האדם, אבל יחסית לשיטות טיפול אחרות, קיימת מידה רבה יותר של שיפוטיות. יש להבהיר: אף תרבות לא מצדיקה פגיעה מינית, אך היות ולתרבות מקום חשוב בתחום המין יש להתייחס לנושא (אתגר 2009 ). במגזר החרדי הנושא סבוך ומורכב הרבה יותר בעיקר כי מדובר בשתי מערכות המייצגות עמדות שונות, פועלות לפי חוקים שונים, ומייחסות חשיבות שונה לנושאים שונים. לדוגמא: בחברה החילונית אוננות אינה חטא (בתנאי ששנעשית בפרטיות), אבל במגזר החרדי אוננות היא חטא. לסוגיה זו שייכת גם ההתייחסות השונה אל הרב והמטפל (שלא קיימת במגזר החילוני), וגם מקום החוק האזרחי והחוק הדתי.
איש קשר, מקום ל"שפוך את לב"
בכל טיפול בכל מגזר, אנו משתדלים לאפשר לקטין איש קשר משמעותי עבורו במערכת החינוכית אליו יוכל לפנות, לדווח על מצוקות ו"לשפוך את הלב". מטבע הדברים כל הקטינים (והוריהם) אינם רוצים שהעובדה שפגעו מינית תהיה ידועה במערכת החינוכית. אבל במגזר החרדי ההתנגדות עזה יותר. וגם ההשלכות של "הסוד" משמעותיות יותר הן לקטין והן למשפחתו. (ר' להלן).
מאידך, יש מקרים בהם קיימת חשיבות גדולה לכך שלפחות איש חינוך אחד מהמערכת ידע על כך על מנת לסייע הן בשמירה ובמוגנות כפי שתואר לעי"ל, אבל גם ובאותה חשיבות, לאפשר לקטין בשעות שהוא שוהה במערכת החינוכית איש קשר אחד לפחות.
חשוב גם לקחת בחשבון כי הקטין, ובמיוחד המתבגר, החרדי בודד יותר וחסר מערכות בהן יוכל לדבר על נושא המין ממקבילו החילוני. לא עם מבוגרים משמעותיים ולא עם בני גילו.
המערכת המשפחתית
על החשיבות הקריטית של שילוב ההורים בטיפול של קטינים שלהם התנהגויות מיניות חריגות, נכתב הרבה (Thomas, 2010; Schladale,2006; Rich,2003; Etgar, & Shulshtein Elrom, 2009).
כאן ננסה להתמקד בנקודות החשובות והמאפיינות את המגזר החרדי בנדון.
השלכות לגבי המשפחה והחברה. בכל מקרה בו מתרחשת פגיעה מינית יש השלכות על המשפחה כולה: הגרעינית, המורחבת, ועל הסביבה הקרובה למשפחה שבנה (או בתה) פגעו מינית. אבל נראה כי במגזר החרדי ההשלכות הן בעוצמות גדולות יותר. למשל קושי עצום לשדך ולחתן אחות של מי שפגע מינית במגזר החרדי. כפי שהסבירה בת שבע שיינין "בחברה החילונית יודעים שפגיעה מינית היא דבר חמור, אך בחברה החרדית מדובר במה שהוא בבחינת 'ייהרג ובל יעבור'. גילוי עריות יחד עם שפיכות דמים ועבודה זרה הן עבירות שדינן הרג. הציבור החרדי אינו מאמין שדברים כאלו קורים אצלנו. כאשר נחשפת פגיעה מינית, השבר אצלנו כפול ומכופל. דאגה לילדים ולחינוכם היא ערך עליון, וכשהערך הזה מופר התחושה היא שזה לא סתם חורבן, אלא החורבן". (בן שלמה, 2012, עמוד 16).
אם ניקח בחשבון נושאים נוספים כמו כוחו של הרב, הטאבו לדבר על מין, הסוד וחשיבות הקהילה, הרי שהמשפחה החרדית נמצאת במצב קשה הרבה יותר מזו החילונית.
המפגש עם הרב הוא מפגש קשה לנער ולהוריו. הסוד כי בנם פגע עומד להיחשף בפני דמות חשובה מלווה בדרך כלל ברגשות של בושה ומבוכה, בהרבה חששות על ההשלכות העתידיות האפשריות מגילוי זה, ובמיוחד החשש מדחיה על ידי הרב.
אביו של כ. "לא נרדמתי לילה שלם, רק מהעובדה שמחר צריך לפגוש את הרב - ראש הישיבה, ולשתף אותו. מה נאמר? איך נאמר? אני מקווה שלא יהיו השלכות קשות מכך".
המטפל: "אני מבין את הקושי, זה באמת לא פשוט, אבל בלי מעורבותו לא נוכל לספק טיפול הולם. אני סבור שברגע שראש הישיבה יראה כי בנך מטופל, הוא יבין כי אתה לוקח אחריות, אז גם לו יהיה קל יותר לקחת אחריות על בנך בעת שהותו בישיבה".
כ' בעצמו אמר: "ראש הישיבה בטח יסתכל עליי באופן שלילי, אני מעדיף שלא להמשיך ללמוד".
כשההורים רואים שהרב משתף פעולה, כשהמסרים של הרב ושל המטפל אינם כפולים וסותרים, וההבהרה שלא מדובר בסטיה הם חשים שהרב איתם והם לא לבד. היות ויש גם אישור מצד הרב לדבר עם המטפל הרי שנוצר עבורם מקום שבו אפשר לדון בנושאים שהם טאבו מחד אבל מטרידים מאוד מאידך. ובעיקר, גם הם יכולים לקבל עזרה כיצד לעזור לבנם. תחושה זו גם מאפשרת פניות גדולה יותר לטיפול מצדם. קושי מיוחד קיים כשהפגיעה מתרחשת בתוך המשפחה וישנם מספר רב של נפגעים שלעיתים חלקם הופכים לפוגעים.
כשמדובר ספציפית בתקיפה מינית חשוב לציין שלוש נקודות נוספות:
הסוד והבדידיות
תחושת הבדידות ונושא הסוד האופף את הפגיעות המיניות אינם ייחודים למגזר החרדי. גם במגזרים אחרים יש קטינים החשים "אחרים" "מוזרים" ובטוחים שאף אחד אחר בעולם לא מתנסה ואינו חש את מה שהם חווים ומרגישים. אבל במגזר החרדי ישנם אלמנטים נוספים הייחודיים למגזר זה. ננסה למקד ולתאר אלמנטים אלה, את הקשיים מוצבים עקב כך בפני המטפלים ומה נעשה כדי להתמודד עם קשיים אלה.
הסוד - "מטבע אופיין של עברות המין הן נעשות בהסתר ושותפים להן (להוציא אונס קבוצתי) רק שניים – העבריין והקורבן. העבריין שומר בסוד את כל החלק של חייו העוסק בעברה (הפנטזיה, התכנון והריגושים), ובדרך כלל אינו חושף את עבירותיו ואינו מדבר עליהן." (אתגר 1999).
הצורך של התוקף לשמור בסוד את דבר התקיפות יכול להתבטא במספר דרכים. התייחסות לתקיפה כאל "הסוד שלנו" בשיח עם הקורבן. (דוגמא של99 Will 19 עמוד 98), איום או שימוש בכח כדי "לשכנע" את הקורבן לא לספר. (Blues, Moffat & Telford 1999 עמוד 174 ).
הסוד והסודיות הם חלק חשוב בדיון המקצועי לגבי מידת הסודיות הנדרשת מהמטפל.Vizard & Usiskin (1999) מדברות על כך שבעבר בראיונות עם פסיכולוגים, פסיכיאטרים, פסיכואנליסטים, יועצים ורופאים היתה ציפיה לסודיות מוחלטת. אבל בשל אופי הנושא והבעיות הנובעות מסודיות מוחלטת במקרים של ניצול לא ניתן להשאיר את המצב המסורתי שלמעשה מונע דיווח על מקרים של ניצול בהווה או בעבר. לדבריהן, הנושא עדיין שרוי במחלוקת בעיקר מצד המטפלים הדינמיים והאנליסטים שמרגישים שיחסי ההעברה וההעברה הנגדית (Transference / Counter Transference ) ייפגעו באופן חמור אם המטפל ייתפס כ"מיכל דולף" שלא ניתן להאמין בו ולסמוך עליו. הם חוששים מכך שהמטופלים לא יביאו לחדר הטיפול את תיאור הפגיעה כפי שאירעה, ולא יחלקו עם המטפל את הפנטזיות הכמוסות שלהם, אם יידעו שהדברים עלולים להיוודע לרשויות. הצד השני של המטבע בויכוח זה הוא שעל ידי שמירת הסודיות בטיפול במקרים של ניצול, המטפל, באופן מודע או בלתי מודע, "קושר קשר" (משתף פעולה) עם הדינמיקה הבסיסית של הכחשה וסודיות שאיפשרה לפגיעה להתרחש, ועל ידי כך משדר מסר למטופל שגם המטפל לא ראוי לאמון ומושחת. (שם,עמוד 110 ).
יתרה מזאת, קיימת אפשרות אמיתית שהניצול יימשך תוך כדי הטיפול, מצב שיפגע במטופל (הקורבן) הנמצא בטיפול וחוזר לביתו להיות מנוצל שוב. אם המטפל בתוקף לא מדווח, המטופל יכול להסיק מכך שהמטפל לא רואה את הדברים בחומרה. וכך, גם לא יהיו משמעויות ענישתיות למה שעשה. כלומר, הוא יכול להמשיך ולעשות מה שהוא (המטופל) רוצה. במילים אחרות, במוחו של התוקף נראה שאפשר ל"תחמן" את המטפל לשתיקה והסכמה שבשתיקה, בדיוק כמו שעשה לקורבן . (שם עמוד 111 ).
בדידות - אנו מעריכים כי הנער החרדי מרגיש בדידות גדולה יותר מחברו החילוני בתחום זה. ראשית היות ונושא המין הוא טאבו בחברה החרדית הוא לא יכול לדבר על הדברים עם מבוגר אחראי. "אני רציתי להתייעץ ולדבר, אבל אין עם מי". חלקם, בשל חוסר הידע, לא מבינים את מה שקורה לגופם בגיל ההתבגרות, מה שגורם לבלבול, למצוקה ולעיתים לחרדות, וגם על זה אינם יכולים לדבר. הם נאלצים להתמודד לבד. נער חרדי שקיים יחסי מין לא ירוץ, כמו חלק מחבריו החילוניים, "לספר לחבר'ה", והם לא יחליפו חוויות, רצונות ושאלות בנושא. "גם כשניסיתי לדבר, לא מבינים אותי".
בנוסף, נער חרדי מרגיש שעבר על שני טאבויים, גם החוקי וגם הדתי, ולפיכך הוא במצוקה גדולה יותר. "לא אדבר, כי אם אדבר יחשבו שאני מקולקל".
טעויות חשיבה
ללא קשר למודל הטיפול או לסביבה בה נעשה, בטיפול בקטינים שלהם התנהגות מינית פוגעת, מושם דגש על הקניית מושגים שיסייעו להם לשמור על עצמם כשהם נמצאים בחברה.
מרכיבים פסיכוחינוכיים אלה מהותיים ואינהרנטיים לטיפול גם בבוגרים וגם במתבגרים, מתוך האמונה שמושגים אלה יכולים לעזור לתוקפים להבין, להכיר ולהתגבר על ההתנהגויות הפוגעות ושורשיהן. לגבי ילדים ומתבגרים, שעדיין נמצאים בשלבי התפתחות הדבר חשוב אף יותר. (Rich,2003, P. 315).
המודל של טעויות החשיבה דומה למודל של ההפרעות הקוגניטיביות, המשתמש בבריאות נפשית כמסגרת התייחסות, מתאר כיצד מחשבות ותסריטים פנימיים שליליים מהווים את הבסיס למחשבות שליליות ולא הגיוניות שמובילות לאמונות של תבוסה אישית, והתנהגות לא יעילה. מחשבות אנטיסוציאליות ולא ראויות מאפשרות גם להפוך אחרים לקורבנות. לפי המודל של הבריאות הנפשית יש להן תוצאות שליליות לגבי האדם עצמו, במודל הקרימינוגני התוצאות השליליות הם כלפי אחרים. (Rich, p. 317)
בשני המקרים מדובר בהפרעות חשיבה שהן ספונטניות והן תוצאה של חשיבה לא רציונלית עקבית ואוטומטית. הן מחזקות את עצמן ותמיד יש להן תוצאות שליליות.
טעויות חשיבה מאפשרות את ההתפתחות של הנחות, אמונות, עמדות, יחסים והתנהגות שיכולה להיות או מזיקה לאדם או לאחרים. הן מבוססות על רגשות ורעיונות לא מדויקים לא שלמים או לא רציונלים. (Rich, p.318)
טעויות חשיבה אלה למעשה "מאפשרות" לתוקף לדעת שמה שהוא עושה אסור, ועדיין להמשיך לעשות זאת. הנקודה החשובה בטיפול היא לעזור למטופל לראות מתי נוצר המעבר מהמחשבה להתנהגות. לדוגמא:"אני יודע שאכשל (מחשבה), אז מוטב שלא אלך כלל לכיתה (התנהגות)".
חשוב שהמטפל יכיר את סוגי טעויות החשיבה כדי שייקל עליו לזהותן בעת הטיפול. יש המחלקים את טעויות החשיבה לשלושה סוגים:
1.טעויות חשיבה המאפשרות לא לקחת אחריות על ההתנהגות.(הכחשה, האשמת האחר, מינימיזאציה, ועוד).
2. טעויות של "אכזבה עצמית" - ( self defeating) שלמעשה מונעות התפתחות אישית והערכה עצמית (חשיבה של שחור לבן, חשיבה קטסטרופית, הימנעות ועוד).
3. טעויות חשיבה נרציסיסטיות ("אני", "אני" "אני",) האדם מתמקד בתשומת הלב רק בעצמו. (החיים קשים מדי, גרנדיוזיות, נקמה, ועוד)
(פרוט של טעויות חשיבה ניתן למצוא אצל אתגר, 1997 עמוד 47; Rich, 2003, p. 320)
טעויות חשיבה הייחודיות למגזר החרדי.
כמובן שניתן למצוא טעויות חשיבה דומות בכל המגזרים. כמו למשל ראיית התוקף את עצמו כקורבן. "אתה יודע כמה אני סובל מכל הסיפור הזה. הקורבן - עכשיו יעזרו לו אז הוא לא יסבול כמוני". או הטלת האחריות על גורם אחר: במגזר החילוני "הייתי שיכור – זה האלכוהול לא אני". ובדתי "זה יצר הרע שמתגבר זה לא בשליטתי ". ויש טעויות זהות עם "תוספת" במגזר החרדי. לדוגמא: מינימליזאציה – הרבה מהתוקפים מקטינים ממה שעשו "אני לא חדרתי – אני רק נגעתי". במגזר החרדי שמענו: " אני לא קיימתי יחסים אני רק נגעתי. זה גם לא כל כך אסור, זה רק "גדר" שקבעו חכמים."
על מנת לדייק בהגדרת סעיף זה, אנו ננסה להראות טעויות חשיבה שאינן מקובלות במגזר החילוני. יש טעויות שניתן יהיה למצוא גם במגזר הדתי לאומי, אבל כמעט אף פעם לא נמצא אותן במגזר החילוני.
לדוגמא: אחת מטעויות החשיבה הנפוצות, היא: "כל העבריינים דתיים – כי לחילוניים מותר".
טעות חשיבה זו מאפשרת לתוקף לנטרל את הקשר הבינאישי שלו עם הקורבן, ואת האחריות שלו למעשה, ולהודות שמדובר בבחירה שלו לעשות זאת. שהרי יש מגזר שלם ש"מותר לו".
דוגמא נוספת מתייחסת לאיפיון המיוחד של טעות נפוצה והיא ההכחשה. קטינים שלהם התנהגויות מיניות פוגעות מכחישים לעיתים קרובות מאוד את הפגיעה. הם מתנהגים כאילו לא אירעה ויכולים אפילו ל"שכנע" את עצמם שהדבר לא היה. אם ימשיך ויכחיש שלא היתה פגיעה -אולי זה ייעלם. במגזר החרדי אנו רואים איפיון מיוחד של הכחשה זו. "אני כחרדי – אין סיכוי שפגעתי מינית, אצלנו זה אסור".
מהי הפגיעה? במה היא מתבטאת? מה מרגיש הקורבן? במגזר החרדי מצאנו "תוספת ייחודית "
"הפגיעה שפגעתי בו היא כי אני מחטיא אותו, שהראש שלו גם עסוק בדברים לא צנועים והוא בטח ירצה את זה".
נקודה מעניינת שכמעט תמיד נדונה היא מין הקורבן (בן או בת), מחד, קטינים, ובעיקר הוריהם נבהלים מאוד כשבנם פוגע בבן, בעיקר כי הם חוששים שהדבר מעיד על הומוסקסואליות. מאידך, יש טעויות חשיבה הקשורות לכך שתקיפה של בת יותר חמורה. " לפגוע בילדה זה הרבה יותר חמור, בבן זה לא כזה נורא." או אם שאמרה בטיפול "אני לא מבינה איפה הוא למד את זה? שיעשה לבנים למה לבנות." וגם, "החטא הוא שבכלל מסתכלים על אישה 'ולא תתורו אחרי ...עינכם' (במדבר, טו, לט), אחרי החטא הזה מה כבר אפשר לצפות", כלומר אם הסתכלת על אישה – "המצב אבוד" ואין דרך חזרה, עכשיו התקיפה היא בלתי נמנעת. או ורסיה יותר מתוחכמת "כולן פקידות סעד וקצינות מבחן זה אסור לפי הבנות, אם היתי פוגע בבן לא היו עושים כלום". או " הן (הבנות במגזר שלנו) לא מבינות כלום בזה, זה לא כמו אצל החילונים ,הן תמימות, אז הם לא הבינו מה עשיתי, בטח שכחו."
כפי שנאמר לעי"ל הרבה פעמים הנטייה היא לטפל בתקיפה מינית כבעיה דתית ולא כבעיית התנהגות, בהקשר זה נושא האוננות מעלה הרבה טעויות חשיבה "אתה יודע איזה דברים חמורים כתוב על אוננות, על פגיעה מינית לא כתוב כלום."
לסיום נתייחס לטעויות חשיבה בנושא הפנטזיות שבהן לא נתקלנו במגזר החילוני.
"פנטזיות אסור שיהיו ואם הן באות אז זה אדם חוטא. אדם ששומר על המצוות אין לו פנטזיות". או מתן "פירוש" למאמר חז"ל כדי להמעיט מהמעשה עצמו. "הרהור עבירה יותר חמור מעבירה" (במקור הרהורי עבירה קשים מעבירה" (יומא, כט). - אז אתה מבין שאני הפסקתי לפנטז, וגם אתה מבין שלפנטז זה יותר חמור ממה שעשיתי כי המעשה - זה היה, נגמר, וזהו ! אבל למחשבה אין סוף".
סוגיית המאבחן והמטפל.
לקשיים המיוחדים של אנשי מקצוע העובדים בתחום של פגיעות מיניות, ועם פוגעים מינית ניתן מקום בספרות המקצועית. (אתגר, דוידזון – ערד 1998; Ryan, Lane and Leversee,2010) וכן גם לקושי ולהשלכות של מטפל הבא מתרבות שונה מזו של המטופל (אתגר, 2009). אוסטרובסקי (2009) אומרת: "חקר המאפיינים התרבותיים בחברות רב תרבותיות, הביא לגיבוש שני תחומים עיקריים הקשורים זה בזה: הכשרה רגישת תרבות, הבונה מיומנויות רגישות תרבות. והתערבות רגישת תרבות (cultural sensitive practice)- ומותאמת לרקע התרבותי של מקבלי השירות. בן דוד (1999) ובן עזר (1992) אצל אוסטרובסקי (2009 ) מציינים כי הכשרה רגישת תרבות מחייבת התייחסות בארבעה ממדים לפחות:
1. המודעות של איש המקצוע לשוני התרבותי ולהשלכותיו על המפגש ויחסי הגומלין עם הפונה.
2. בסיס הידע התרבותי העומד לרשות איש המקצוע על תרבות הפונה בהיבטים הרלוונטיים לתהליך המקצועי.
3. בסיס הידע התיאורטי המתייחס לעבודה בין תרבותית
4. הכישורים התרבותיים של איש המקצוע בנוסף על כישוריו הבסיסיים, המרחיבים את היכולות להתערב ברגישות תרבותית ובהתייחסות לציפיות הפונה.
מאמרים על טיפול רגיש-תרבות מחלקים את המושג רגישות תרבותית למספר תחומים:מודעות תרבותית - מתייחסת למודעותו של המטפל לעצמו, לרגישותו, לערכיו ולנטיותיו האישיות ולדרך בה נטיות אלה עלולות להשפיע על תפיסתו את המטופל. מטפל המודע לכך מבין שהשקפות עולם שונות עשויות להתקיים ולפעול במקביל במצב בינתרבותי. ידע תרבותי - מתייחס לידע שיש למטפל על תרבות המטופל, על השקפת-עולמו וציפיותיו ממערכת היחסים הטיפולית. וכשרים תרבותיים - המתייחסים ליכולת המטפל להתערב ברגישות תרבותית ובהתייחסות לציפיות המטופל. כלומר, ישנן שיטות מדויקות להתערבויות בינתרבותיות, נוסף לכושרי טיפול כלליים."
הרגישות הרב תרבותית היא יסוד חשוב בכל עבודת המרכז, מעבר לבעיית השפה שקיימת לעיתים (לדוגמא: במגזר הערבי לא כל המטופלים דוברים עברית ובודאי לא הוריהם).
במסגרת זו נתייחס לשתי נקודות: הקשיים של המטפל החרדי, והקשיים של המטפל החילוני באוכלוסיה חרדית.
מנסיוננו, כמטפלים חילוניים באוכלוסיה חרדית נתקלנו לא פעם בנסיונות מניפולציה מצד המטופלים הנסמכים על הדת. "את לא יכולה להבין את זה", "אצלנו זה אחרת", נסיון להעמיד את המטפל "מחוץ" לתחום, ובכך לבטל את יכולתו לטפל במטופל המסוים הזה. ידע בתחום התרבותי הספציפי בהחלט מסייע למטפל במצבים אלה.
לגבי המטפל החרדי, המטופלים פועלים בהיפוך מוחלט ומנסים להרחיק את מעשה הפגיעה או הטיפול ממושגים תורניים, במיוחד לאחר מספר ניסיונות שלהם להשתמש באמרות חז"ל בצורה מעוותת, מצב בו "הקערה התהפכה על פיה" והדברים נזקפו לחובתם.
ריחוק מעולם המושגים המוכר להם מהווה בסיס לפיצול בין אורח חייהם החרדי לבין מה שמתרחש בטיפול הפרטני. המטפל מתמודד עם ניסיון לגשר בין שני העולמות והקטנת הפיצול הפוגע בתהליך הטיפולי.
סוגיה נוספת עימה מתמודד המטפל הינה ניסיון להעמידו כמי שמשתף פעולה עם גורמי החוק, עם המדינה. הוא גם מדווח לרשויות המדינה, בדרך כלל לקצין המבחן או לפקיד הסעד, על התנהלות הטיפול ועל בעיות של שיתוף פעולה אם קיימות. מכאן עולות שאלות ותהיות מצד המטופל ומשפחתו לגבי המטפל. עד כמה ניתן לתת בו אמון? ועד כמה הוא (המטפל) נאמן בעצם לערכיו, אולי הוא חרדי "מזן אחר" כזה שרואה בחוק ערך נוסף שאינו מקובל בחברה החרדית? "בטח זה כתוב בספרים שלך (מתבונן בחדר), אפילו תנ"ך אין כאן." כל אלו הינם חלק מהתנגדות לטיפול התנגדויות "הלובשות" מעטה חרדי.
ברור שהמטרה בטיפול איננה לשנות את האמונה של הנער ומשפחתו. על מנת להצליח בטיפול חייבים להתחבר אל דרך החשיבה שלהם ולכך שבעיניהם ההלכה היא ערך חשוב יותר מהחוק. גם המטפל עצמו, אם הוא חרדי, מאמין בכך, ובודאי שאינו יכול לעבוד בסתירה לערכיו שלו. בנוסף, יש לתת את הדעת על כך שאיננו רוצים לשדר מסרים סותרים ו"לחנך" את הילד או נער בניגוד לערכי משפחתו והקהילה ממנה הוא בא.
קיים סיכון שהשיח הטיפולי יתמקד ב"עשיית מעשים פלילים על פי חוקי המדינה" או "על פי חוקי הדת", שיח כזה הוא רדוד ולא יעיל מבחינה טיפולית. מטרתנו היא בהפנמה שהמעשים שנעשו נוגדים את הערכים המוסריים הפועמים בכל בן אנוש עלי אדמות.
דרך הטיפול איפה, גם לנער וגם להוריו, כוללת דיאלוג ושיח בו מתמקדים בהבנה של מהו חוק ומה תפקידו במדינה מתוקנת, הבנה כי החוק פועל ממניעים שאינם נוגדים את ההלכה אלא להפך, בבסיס ההלכה, הדת והחוק ישנם אותם ערכים מוסריים ואנושיים. מעשיו הפוגעניים חסרים ערכים מוסריים שאינם מקובלים גם כערך דתי ונאכפים על פי חוק בשל חומרתם.
בנוסף על הצגת המשותף בערכים העומדים בבסיס הדת, ההלכה והחוק, נעשה בתהליך הטיפולי, גם מאמץ להראות את החוק ככלי להצבת גבולות חיצוניים. בכל טיפול אנו עובדים עם המטופל על הנושא של הצבת גבולות חיצוניים ופנימיים, ומסבירים שהיות ו"השוטר הפנימי" כשל בעת ביצוע העבירה, אנו מציבים גבולות חיצוניים, עד אשר יתחזק " השוטר הפנימי" ויוכל למלא את תפקידו כהלכה. למעשה, אנו נוקטים כאן באותה שיטה, אבל המינוח קצת שונה.
החוק הוא למעשה כמו כל איסור אחר שאינו הלכתי שהוריך מציבים לך ואתה מתקשה לקבל אותו. (גבולות). כיום חוקי התורה לא עצרו בעדך, לא שמשו עבורך כגבול ברור, חוקי המדינה הציבו גבול ברור יותר כי ישנה ענישה ברורה יותר. זה מה שעוזר כעת, עד שערכי המוסר ישמשו עבורך גבול פנימי וברור להפסיק את מעשיך.
מקורות
1. אתגר, ט. (1996 ) עבירות מין בקרב בני נוער, הוצאת עלם וביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל אוניברסיטת תל אביב, הוצאת רמות.2. אתגר, ט. (1997 ) אבחון עברייני מין מתבגרים , הוצאת עלם וביה"ס לעבודה סוציאלית אוניברסיטת תל אביב והמועצה הלאומית לשלום הילד המרכז למחקר ועיצוב מדיניות.
3. אתגר, ט. (1999), טיפול קבוצתי בעברייני מין מתבגרים. חברה ורווחה, כרך י"ט, חוברת 2, עמודים 215-234
4. אתגר, ט. (2008 ) מה בין הערכת מסוכנות להערכת סיכון וצרכים. פסיכואקטואליה, חורף , הוצאת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.
5. אתגר,ט. נדר, נ. (2008 ) "תפירה מאותו הבד, על פי מידות המטופל" התייחסות פרטנית לעקרונות הטיפול בעברייני מין קטינים. מתוך: מ. חובב, ח. מהל, מ. גולן (עורכים): מסיכון לסיכוי התערבויות טיפוליות בנוער עובר חוק ובצעירים במצוקה. הוצאת כרמל ירושלים.
.6 אתגר, ט. (2009 ) רגישות רב- תרבותית- כלי הכרחי בטיפול בקטינים שתקפו מינית. עט השדה כתב העת של מיד'"א מרכז ידע אשלים, גיליון 3 עמודים 30-36
7. בילו, י‘. וויצטום, א. ( 1994). רגישות תרבותית בטיפול: קוי הנחיה לעבודה עם מטופלים חרדים. שיחות, ח' 2, עמ‘ 119-114.
8. בן דוד, ע (1999), טיפול רגיש תרבות. מתוך ר. קלייר (עורכת) להיות שונה בישראל מוצא עדתי ומין בטיפול בישראל. ת"א, הוצאת רמות- אוניברסיטת תל- אביב עמ' 273-282
9. בן שלמה, ש. (2012 ) שמים את הפגיעות המיניות במרכז. נקודת מפגש עיתון ל קהילה המקצועית העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה. גיליון 4 ניסן תשע"ב אפריל 2012 , מכון חרוב עמודים 12-16
10. הורביץ, ת. (1992) האדם הסובייטי בחברה פתוחה. בתוך: ר. ולר (עורכת), בין שני עולמות: קובץ מאמרים להעשרת מנחי הורים בנושא קליטת הורים מברית המועצות: הוצאת משרד החינוך והתרבות, האגף לחינוך מבוגרים, מדור הורים משפחה וקהילה. ירולשים עמודים 35-22
11. הרשקוביץ,א. (2011 ) הרצאה בישיבה של ועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת ב 27.9.11
12. עדניה –נץ, א. אתגר, ט. איזה מין ילדים? (2010 ) הטיפול בילדים תוקפים מינית בראי האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד.משפחה במשפט , כתב העת של המרכז לזכויות הילד והמשפחה במכללת "שערי משפט", הוד השרון, כרך ג-ד תשס"ט- תש"ע 2009-2010 הוצאת מכללת "שערי משפט", הוד השרון. עמודים 199-227
13.תלמוד בבלי, מסכת אבות פרק א' ט"ז
14.תנ"ך משלי פרק כ"ד, ט"ז
15. Blues, A.; Moffat, C, and Telford, P. (1999) Work with adolescent females who sexually abuse: Similarities and differences, in: M. Eroga and H. Masson (Ed) Children and young people who Sexually Abuse Others. Routledge, London and New York (pp, 168-183)
16. Bumby, K. (2007). The importance of assessment in sex offender management: An overview of key principles and practices. Center for Sex Offender Management [online] Retrieved on 12th June 2010 from http://www.csom.org/pubs/assessment_brief.pdf
17. Etgar,T. & Shulshtein Elrom, H.( 2009) “A Combined Therapy Model (Individual and Family) for Children With Sexual Behavior Problems” in International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology. Vol. 53 no. 5 pp.574-595
18. Finkelhor, D., Ormrod, R. & Chaffin, M. (2009). Juveniles Who Commit Sex Offenses Against Minors. U.S. Department of Justice, Office of Justice Programs, Office of Juvenile Justice and Delinquency Prevention Juvenile justice bulletin [online]. Available at www.ojp.usdoj.gov/ojjdp
19. Jaffé, P. D. (2010). Child and adolescent sexual abusers: for a rehabilitative approach driven by scientific evidence [online] Available at: www.coe.int/t/dg3/children/1in5/Source/.../Jaffé.pdf
20. Johnson, T. C. & Doonan, R. (2006). Children twelve and younger with sexual behavior problems: what we know in 2005 that we didn't know in 1985. In: R.E. Longo & D.S. Prescott, (Eds) Current perspectives: Working with sexually aggressive youth and youth with sexual behavior problems. Holyoke, MA: Neari Press. pp. 79-118.
21. Longo, R. E. & Prescott, D. S. (2006). Introduction. In R.E. Longo & D.S. Prescott (Eds) Current perspectives: Working with sexually aggressive youth and youth with sexual behavior problems. Holyoke, MA: Neari Press.
22. Miner, M. Borduin, C. Prescott, D. Bovensmann, H. Schepker, R. Du Bois, R. Schladale, J. Eher, J.R. Schmeck, K. Langfeldt, T. Smit, A. Pfäfflin, F. (2006). Standards of care for juvenile sexual offenders of the International Association for the Treatment of Sexual Offenders. Sexual Offender Treatment, 1(3), 1-7.
23. Otterman,S. and Rivera, R. (2012) Ultra Orthodox Shun their Own for Reporting Child Sexual Abuse. The New York Times May, 9. 2012
24. Ryan, G.& Lane, S. (1991 ) Integrating Theory and Method. In: G. Ryan & S. Lane (ed.) Juvenile Sexual offending. Causes, consequences, and Correction. Massachusetts, Lexington Press Ch. 14 pp. 255-299
25. Rich, P. (2003) Understanding, Assessing, and Rehabilitating Juvenile Sexual Offenders. John Wiley & Sons, Inc., Hoboken, New Jersey,
26. Schladale, J. (2006) Family Natters: The Importance Of Engaging Families In Treatment With Youth who Have Caused Sexual Harm. In: R.E. Longo & D.S. Prescott (Eds) Current perspectives: Working with sexually aggressive youth and youth with sexual behavior problems. Holyoke, MA: Neari Press. (pp. 493-515)
27. Thomas, J. (2010) Family Therapy: A critical Component in Treatment of Sexually Abusive Youth. In: G. Rayn, T. Leversee, S. Lane (Eds.) Juvenile Sexual offending causes, consequences, and correction. John Wiley & Sons, Inc. Hoboken, New Jersey (Chapter,20 pp. 357-380)
28. Vizard, E. & Usiskin, J. (1999) Providing individual psychotherapy for young sexual abusers of children in: M. Eroga and H. Masson (Ed) Children and young people who Sexually Abuse Others. Routledge , London and New York (pp 104-124)
29. Vizard, E. & Usiskin, J. (2006 ) Individual Psychotherapy for young Sexual Abusers of other Children. In: M. Eroga & H. Masson (Eds) Children and Young People Who Sexually Abuse Others, Current developments and Practice responses. 2nd Edition. Routledge, U.S.A & Canada. pp. 131-145
30. Will, D. (1999) Assessment Issues in: Marcus Eroga and Helen Masson (Ed) Children and young people who Sexually Abuse Others. Routledge, London and New York (pp 86-104)
6. (בבא קמא, קיז, קונטרס שערי הלכה, 2004).
7. בן שלמה, ש. (2012 ) שמים את הפגיעות המיניות במרכז. עיתון ל קהילה המקצועית העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה. נקודת מפגש גיליון 4 ניסן תשע"ב אפריל 2012 , מכון חרוב עמודים 12-16
8. ולדר, ח. (1992) ילדים מספרים על עצמם 1. בני ברק : הוצאת ספרייתי.
9. ולדר, ח. (2009) ילדים כותבים על עצמם 2 - זה קרה באמת. בני ברק: הוצאת חיים ולדר
10. מילר,מ,. עטיה,י,. רגולנט –לוי,ר. ולייקח ,א. (2009 ) המקרה של " הפיגוע" מקרה מכונן בנכונות של תושבים ורבנים בעיר חרדית להתמודד אחרת עם הטיפול בפגיעה המינית בילדים. עט השדה , 3, עמודים 49- 44 .
11. עדניה –נץ, א. אתגר, ט. איזה מין ילדים? (2010 ) הטיפול בילדים תוקפים מינית בראי האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד. משפחה במשפט , כתב העת של המרכז לזכויות הילד והמשפחה במכללת "שערי משפט", הוד השרון, כרך ג-ד תשס"ט- תש"ע 2009-2010 הוצאת מכללת "שערי משפט", הוד השרון. עמודים 199-227
12. Etgar,T. & Shulshtein Elrom, H.( 2009) “A Combined Therapy Model (Individual and Family) for Children With Sexual Behavior Problems” in International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology. Vol. 53 no. 5 pp.574-595
13. Jaffé, P. D. (2010). Child and adolescent sexual abusers: for a rehabilitative approach driven by scientific evidence [online] Available at: www.coe.int/t/dg3/children/1in5/Source/.../Jaffé.pdf
14.Vizard, E. & Usiskin, J. ( 2006 ) Individual Psychotherapy for young Sexual Abusers of other Children. In: M. Eroga & H. Masson (Eds) Children and Young People Who Sexually Abuse Others, Current developments and Practice responses. 2nd Edition. Routledge, U.S.A & Canada. pp. 131-145
15.Ryan, G.; Lane, S. Leversee, T. (2010) The Impact of Sexual abuse on the Interventionist. In: Ryan, G , Leversee, T. Lane, S. Juvenile Sexual offending Causes, Consequences, and Correction. John Wiley & sons, Inc. ., Hoboken, New Jersey Ch. 23 pp 441- 456 .
16. Rich, P. (2003) Understanding, Assessing, and Rehabilitating Juvenile Sexual Offenders. John Wiley & Sons, Inc., Hoboken, New Jersey,
17.Saldana, L., Swenson, C. C., & Letourneau, E. J. (2006). Multisystemic Therapy with juvenile sexual offenders. In: R. E. Longo & D. S. Prescott (Eds.), Current perspective: Working with sexually aggressive youth and youth with sexual behavior problems (pp. 563-579). Holyoke, MA: NEARI Press.
18. Schladale, J. (2006) Family Natters: The Importance Of Engaging Families In Treatment With Youth who Have Caused Sexual Harm. In: R.E. Longo & D.S. Prescott (Eds) Current perspectives: Working with sexually aggressive youth and youth with sexual behavior problems. Holyoke, MA: Neari Press. (pp. 493-515)
19. Thomas, J (2010) Family Therapy: A critical Component in Treatment of Sexually Abusive Youth. In: G. Rayn, T. Leversee, S. Lane (Eds.) Juvenile Sexual offending causes, consequences, and correction. John Wiley & Sons, Inc. Hoboken, New Jersey (Chapter,20 pp. 357-380)
